כל 11 דקות אדם מתאבד בארצות הברית. זו תדירות מדאיגה, אך היא אינה נורמלית. בני אדם התפתחו במשך מאות שנים כדי לשרוד, ולכן כאשר אדם מנסה להתאבד, משהו השתבש בסביבה שלו או בחייו.
עד כה, מניעת התאבדויות התמקדה בעיקר בטיפול במשברים נפשיים ובחיבור אנשים לטיפול פסיכולוגי בזמן משבר. אך כיום מתפתחת גישה חדשה: במקום לשאול 'מה לא בסדר בראש של האדם?', שואלים 'מה השתבש בעולם סביבו?'.
מגפת הקורונה המחישה זאת היטב. עלייה בתחושות חרדה ודיכאון לא נבעה משינוי פתאומי בכימיה המוחית, אלא מהשינויים בעולם: אובדן עבודה, בידוד ומאבקים כלכליים. בעקבות זאת, אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש קוראים להרחיב את הגישה למניעה.
הטיפול במשבר אינו מספיק
טיפולים ומענים במשבר הם חיוניים, אך המטרה צריכה להיות רחבה יותר: לא רק למנוע מוות, אלא גם לתת לאנשים סיבות לחיות. מחקרים מראים כי התערבויות שמשפרות את איכות החיים, כמו סיוע במזון או תוכניות חברתיות לקשישים, יכולות להפחית את שיעורי ההתאבדויות.
כך למשל, כריס פאולסקי, חקלאי מדור רביעי ממחוז אורנג' שבמדינת ניו יורק, כמעט התאבד בעקבות לחצים כלכליים ומשפחתיים. אביו נפטר, אמו חלתה בדמנציה, ומשק החצילים המשפחתי נקלע לקשיים כלכליים. הוא תיאר את המצב כ'כולו קורס עליך'.
מה שעזר לו היה לא רק תמיכה משפחתית וטיפול פסיכולוגי, אלא גם תוכנית כלכלית. ארגון NY FarmNet סיפק לו יועץ פיננסי חינם, שעזר לו לעבור מגידול חצילים ליבול מגוון שנמכר ישירות לצרכנים. כיום עסקיו יציבים, והוא מצליח לפרוע חובות. הוא קורא לשינויים מדיניים שיסייעו לאנשים להתמודד עם קשיים לפני שיגיעו למשבר.
הפתרון אינו רק בקו החירום
פאולסקי מדגיש כי קווי חירום וטיפולים זמינים הם חשובים, אך הם מהווים 'פלסטר על פצע ירי'. הוא קורא למדיניות שתעזור לאנשים לטפל בבעיות השורש לפני שהן הופכות למשבר.
גישה חדשה למניעה
התפיסה החדשה מתמקדת ביצירת סביבות תומכות שמקטינות את הסיכון להתאבדות. זה כולל:
- תוכניות סיוע כלכלי – סיוע במזון, דיור ותעסוקה.
- תוכניות חברתיות – קבוצות תמיכה, מועדונים לקשישים ועוד.
- מדיניות ציבורית – חוקים שמקטינים לחצים כלכליים וחברתיים.
השינוי הזה אינו מבטל את הצורך בטיפול במשבר, אך הוא מרחיב את המענים הקיימים ונותן תקווה לאנשים למצוא סיבות לחיות.