סרט לכל עונה: 'אדם לכל עונה' – יצירת מופת שטרם איבדה מטעמה

סרט לכל עונה: יצירת מופת שטרם איבדה מטעמה

הסרט הקלאסי 'אדם לכל עונה' משנת 1966, בבימויו של פרד זינמן, עומד במרכזו של דיון חדש בין מונה צ'רן ואנשי 'הבולוואר'. הסרט, המבוסס על מחזהו של רוברט בולט, מציג את סירובו של סר תומאס מור להתפשר על עקרונותיו מול כוחו הבלתי מוגבל של הנרי השמיני.

הסרט שלא ניתן לצפות בו בחינם – אך שווה כל שקל

לצערנו, הסרט 'אדם לכל עונה' אינו זמין לצפייה חינמית ברשתות הסטרימינג המרכזיות. עם זאת, ניתן להשכירו במחיר סמלי של 4 דולר בלבד בפלטפורמות כמו אמזון, אפל ושרתי VOD אחרים. לאחר צפייה מחודשת בסרט במסגרת ההכנות לדיון, התגלה כי מדובר ביצירת מופת שטרם איבדה מטעמה, במיוחד לנוכח הופעתו הבלתי נשכחת של אורסון ולס בתפקיד הקרדינל וולסי – כומר מושחת המנסה לשכנע את סר תומאס מור לוותר על עקרונותיו ולחתום על מסמכים המאפשרים להנרי השמיני להפוך לראש הכנסייה האנגלית ולהתגרש מקתרין מאראגון.

מור, בגילומו של פול סקופילד, מסרב בתוקף, והסרט כולו מתמקד במאבקו של אדם אחד נגד כוחו הבלתי מוגבל של השלטון, תוך שהוא חושף את הפחדנות הציבורית והחולשה של מוסדות המדינה.

דמותו של הנרי השמיני: כוח בלתי מרוסן

זינמן, שזכה להכרה בעיקר בזכות 'בצהרי היום', מציג בסרט זה גישה דומה: אדם בודד, נטוש על ידי חבריו ומשפחתו, הנאלץ להתמודד עם איומים אלימים על חייו בשל עקרונותיו המוסריים. עם זאת, בסרט זה נוסף ממד חדש – כוחו הבלתי מרוסן של המלך, שגחמותיו הופכות לחוק המדינה. רוברט שו, שמגלם את הנרי השמיני, מציג דמות של שליט מטורף, שמעשיו מונעים על ידי רצונותיו האישיים בלבד. הופעתו של שו היא הבולטת ביותר בסרט, והיא נועדה להדגיש עד כמה מסוכן להעניק כוח בלתי מוגבל בידי אדם אחד.

"אני מאמין שכאשר אנשי ציבור מוותרים על מצפונם האישי לטובת חובותיהם הציבוריים, הם מובילים את מדינתם בדרך הקצרה ביותר לכאוס."

אמירה זו ממשיכה להדהד בראשי גם כיום, ומזכירה לנו עד כמה רלוונטי הסרט גם בעידן המודרני.

דיונים קולנועיים חדשים ב'הבולוואר'

אני נהנה מאוד מהדיונים הקולנועיים הקטנים הללו עם עמיתיי ב'הבולוואר', ומקווה שנוכל להמשיך ולהרחיב את הפורמט. בקרוב צפוי דיון נוסף עם הגנרל מארק הרטלינג על סרטי מלחמה מועדפים ועל לקחי ההנהגה שהם מעבירים. אמנם אין ערובה לחידוש מלא של 'מועדון הסרטים', אך לעולם לא נאמר לעולם לא.

פסטיבל קולנוע בדאלאס: הצלחה למרות האתגרים

תודה מיוחדת לג'יימס פאוסט מפסטיבל הסרטים הבינלאומי של דאלאס, שהצליח לארגן פסטיבל מרשים למרות ההחלטה הנמהרת שלי לשבת בחבר השופטים בתחרות הסרטים העלילתיים לצד יוצרי הקולנוע זוכי הפרסים קינג הוליס ואמי טלקינגטון.

בחבר השופטים התמודדו חמישה סרטים, ובסופו של דבר נבחר 'אם אני אלך – האם יחסר לי?' של וולטר תומפסון-הרננדז כזוכה הגדול, בעוד 'צביטה' של אוטרה סינג זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים. כל הסרטים היו איכותיים ביותר, והאירוע כולו היה הצלחה מרשימה.