יושי והספר המסתורי: הרפתקה אינטראקטיבית שמבוגרים יאהבו

יושי תמיד היה סמל של ניגודים במשחקים שלו: עיצוב אמנותי מעודן לצד מכניקת משחק פשוטה יחסית, שנועדה בעיקר לקהל צעיר. אולם לאחר שPreview של המשחק יושי והספר המסתורי נחשף בפנינו, נראה כי נינטנדו הצליחה ליצור משחק צד-דרכי שמרגיש חמים ונעים, תוך שמירה על הנגישות של המשחקים הקודמים שלה ומוסיפה עומק וחוויית משחק חוזרת גם למבוגרים.

כצפוי ממשחק של יושי, הדינוזאור הירוק האהוב, המכניקות שלו כוללות יכולות מוכרות כמו ריסוק הקרקע, השלכת ביצים, לשון מתוחה ונחיתה בצניחה מתמשכת – האחרונה אף נמשכת זמן רב יותר מבעבר. למעשה, אם צוברים מספיק גובה, ניתן לצלוח באמצעותה את כל השלבים. אולם המכניקה החדשה היא ניעור הזנב, המאפשרת לו להטיל אויבים מסוימים על גבו. לא רק שזהו שינוי מרענן לאחר שנים שבהן יושי נתפס בעיקר כבהמת משא במשחקי מריו, אלא שזה גם מאפשר לו להשתמש בדמויות שהוא נושא כדי ליצור אינטראקציה עם אלמנטים אחרים בשלב.

לדוגמה, על ידי הטלת דייזי המשוגעת (אחת הדמויות החדשות דמויות הפרחים) אל אוכף הגב שלו, יושי יכול לגרום לצמחים לפרוח ולהשיג כוכבים או לחשוף סודות נסתרים.

במקום לבחור שלבים על פי מיקומם הגאוגרפי, במשחק יושי והספר המסתורי השחקנים בוחרים אילו דמויות לפגוש בהמשך. במקום פשוט לחזור על העיצובים המרהיבים מבדים של יושי בעולם הצמר ויושי בעולם המלאכותי, נינטנדו בחרה בסגנון שמזכיר סיפור ילדים לפני השינה. המשחק נראה כציור ידני, המשלב אפקט צל-תאורה שמעניק עומק ועוצמה לדמויות ולרקעים. האנימציות כוללות מעין תקלה (שהתבררה כמכוונת) המעניקה להן אפקט של עצירת תנועה, כאילו אתם מדפדפים בספר מאויר במקום לראות פריימים מתעדכנים במסך דיגיטלי.

אולם השינוי המשמעותי ביותר ביושי והספר המסתורי הוא העובדה שאינו משחק צד-דרכי מסורתי. במובנים רבים, המשחק הזה משלב בין משחק הרפתקה למשחק פלטפורמה. במקום לרוץ ימינה במהירות האפשרית, המשחק מעודד חקירה, ניסוי וטעייה, וחזרה אחורה כדי לגלות מה עוד יושי יכול לעשות. אל תעשו כמוני ותנסו לאכול כל אויב שאתם רואים – לרוב הם בעלי ערך רב יותר כשהם חיים ולא כשהם הופכים לביצים.

נראה כי נינטנדו אימצה כאן גישה דומה לזו שהופיעה בסופר מריו בROS. וונדר, אך מרחיבה אותה עוד יותר. עכשיו, יושי שולט מי ירכב על גבו. כדי לחזק את הקונספט של סיפור ילדים, המשחק מעניק לשחקנים שליטה רבה יותר על האופן שבו הם פותחים וחקרים שלבים חדשים. במקום להתקדם בצורה לינארית משלב לשלב, השחקנים בוחרים שלבים באמצעות הזזת זכוכית מגדלת על מפה אינטראקטיבית.