סטפון דיגס זוכה במשפט הפלילי: חמישה לקחים מרכזיים מהתביעה הכושלת

משפטו של סטפון דיגס, שחקן הרוגבי החופשי, הסתיים ביום שני ושלישי השבוע בזיכוי מלא. כעת, לאחר שהמקרה נסגר, ניתן ללמוד מספר לקחים חשובים מהכשל החמור של התביעה.

1. התביעה לא בדקה כראוי את המקרה לפני הגשת כתב האישום

התביעה נגד דיגס לא כשלה בגלל גרסתה של המתלוננת, מילה אדמס, אלא בגלל שהעדות שלה התפוררה במהלך המשפט. חבר המושבעים דחה את גרסתה העיקרית, והפך אותה לבלתי אמינה.

התביעה ידעה, או הייתה צריכה לדעת, על הפגמים בעדות שלה – הן בסיפור עצמו והן ביכולתה לשכנע. היה עליהם לחקור אותה בצורה נוקבת עוד בשלבי החקירה הראשוניים, כדי להעריך אם עדותה תעמוד בחקירה הנגדית ולפתח אמונה אמיתית בנכונותה.

מהעדות שלה עולה כי אדמס לא התנהגה לאחר האירוע לכאורה כמו מי שהוכה ונחנקה. היא לא סבלה מפציעות נראות לעין מיד לאחר המקרה, ולא צילמה או תיעדה אותן. בנוסף, המניעים הכספיים שלה היו מעורפלים: היא טענה כי שולמה בחסר בתקופת עבודתה כטבחית בביתו של דיגס, אך הראיות שהציגה ההגנה סתרו זאת. היא אף ניסתה להציג עצמה כמי שאינה מעוניינת בפיצוי כספי, תוך שהיא מייחסת לאחרים את ניסיונותיה לקבל פיצויי עובדים – למרות שלא היו לה פציעות שהגבילו אותה בפעילותה היומיומית.

כל אלה היו יכולים להתגלות על ידי התביעה עוד לפני שהגישו כתב אישום, ובכך לחסוך לדיגס את ההוצאות, הטרחה והלחץ של משפט מיותר. אחריות זו היא חלק מחובתו של התובע כלפי הציבור. דיווח משטרתי יכול להיות מוגש על ידי כל אדם, אך ההחלטה האם להגיש כתב אישום נתונה לשיקול דעת רחב של רשויות האכיפה והפרקליטות.

2. התביעה לא הכינה כראוי את המתלוננת לעדות

כל עד שמעיד במשפט חייב להבין את תהליך החקירה הנגדית. מילה אדמס לא הייתה מוכנה לכך שהחקירה תהיה קפדנית ומפורטת יותר מאשר סיפור גרסתה והליכה הביתה.

היא לא הצליחה להתמודד עם הפגמים הברורים בעדות שלה בצורה משכנעת, מה שהוביל לפירוק גרסתה במהלך המשפט.