במשחק הרביעי של הסדרה בין הפיסטונס למאג'יק בלילה שבין שני לשלישי, ניסו דטרויט להפעיל את התוכנית המועדפת על פרשני הכדורסל הוותיקים: לתת למרכז הקבוצה עמדת יתרון בפוסט-אפ כבר בתחילת ההתקפה. התוכנית הייתה פשוטה: דאנקן רובינסון ביצע מסך גב אל וונדל קרטר ג'וניור, מה שאילץ את דסמונד ביין לבצע החלפה על ג'יילן דורן.
דורן, שנשא בעול הכישלונות של הפיסטונס בשלושת המשחקים הראשונים, הפך ליעד העיקרי של המאג'יק. הסדרה עד כה הציגה קבוצה שלא הצליחה להתמודד עם ההגנה והתכנון של אורלנדו, ולא הצליחה לנצל את היתרון הפיזי שלה. הרעיון המרכזי של הפיסטונס היה לנצל את העוצמה של דורן כדי להטיל אימה על יריביהם, אך המאג'יק היו מוכנים היטב.
במקום לאפשר לדורן להשיג יתרון קל, ביין עצר את הכדור והפך אותו לאיבוד. מיד לאחר מכן, המאג'יק התקדמו במהירות למחצית המגרש, וקרטר ג'וניור קלע שלשה פתוחה ללא הפרעה. רצף זה סיכם את הסדרה עד כה: הפיסטונס נאבקו לבצע פעולות פשוטות, בעוד המאג'יק ניצלו כל טעות והפכו אותה לנקודות קלות.
דטרויט המשיכה לשחק בהתקפה פרימיטיבית, בעוד אורלנדו הפגינה הבנה של המשחק המודרני, שבו מרכזים מרחיבים את המגרש במקום להיצמד לסל כמו בעבר. המאג'יק ניצחו במשחק 94-88 ולקחו יתרון 3-1 בסדרה נגד המדורגת ראשונה במזרח. ניצחון זה היה מוצדק לחלוטין, והפגין את ההבדל בין שתי הקבוצות בכל הנוגע לתכנון, ביצוע והבנה טקטית.