נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טרמפ הציע השבוע לספח את ונצואלה ולהפכה למדינה ה-51 של ארצות הברית. לדבריו, הוא "שוקל ברצינות" את האפשרות הזו, כך מסר לעיתונאי ג'ון רוברטס מ-Fox News. ההצעה, אשר נשמעת מרחיקת לכת, עוררה תגובות נחרצות מצד ממשלת ונצואלה והמומחים המשפטיים.

שרת החוץ של ונצואלה, דלסי רודריגז, הגיבה בחריפות להכרזתו של טרמפ ואמרה לעיתונאים: "אנו נמשיך להגן על שלמותנו, ריבונותנו, עצמאותנו והיסטורייתנו. ונצואלה אינה מושבה, אלא מדינה חופשית."

ההצעה מגיעה על רקע ניסיונות ההשתלטות של ארצות הברית על ונצואלה בתחילת השנה, כאשר כוחות אמריקאים עצרו את הנשיא לשעבר ניקולאס מדורו. טרמפ הצהיר בינואר כי ארצות הברית תיטול תפקיד מנהלי במדינה לאחר לכידתו, אך בפועל לא נצפתה שליטה ישירה כזו. ונצואלה ממשיכה לשמור על כל מאפייני הריבונות שלה.

טרמפ הצהיר בעבר: "אני מקבל בברכה כל מדינה שתרצה להצטרף לארצות הברית, ובלבד שהצטרפותה תהיה חופשית, מרצון ודמוקרטית, ותתבסס על קבלת חוקת ארצות הברית ועקרונותיה. לעולם לא אצדד בסיפוח כפוי של מדינה או טריטוריה לארצות הברית."

אם ממשל טרמפ היה מנסה להשתלט בכוח על טריטוריה זרה, הנשיא הדמוקרטי הבא יהיה מחויב מבחינה חוקית ומוסרית להשיב אותה למצבה הקודם. לאור זאת, יש לבחון היטב את ההשלכות המשפטיות והחוקתיות של סיפוח ונצואלה, גרינלנד ואף קנדה – במיוחד לאור העובדה שאינן תואמות את סדרי העדיפויות הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים של ממשל טרמפ.

היסטוריה של סיפוחים בארצות הברית

ארצות הברית לא ביצעה סיפוח משמעותי של טריטוריה זרה בעשורים האחרונים. אלסקה והוואי, אשר הפכו למדינות ב-1959, היו כבר טריטוריות מאורגנות של ארצות הברית לפני קבלתן למעמד מדינה. טרמפ הדגיש כי ונצואלה תהפוך למדינה ה-51, ולא לטריטוריה מאוגדת או נחלה מבודדת – אף שייתכן שאינו מודע לאפשרויות אלו.

במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד ב-1898, ארצות הברית השתלטה על מספר קולוניות ספרדיות בקריביים ובאוקיינוס השקט, אך אף אחת מהן לא הפכה למדינה. קובה, למשל, קיבלה עצמאות רשמית ב-1902, בעוד הפיליפינים קיבלה עצמאות רק ב-1946 לאחר עשרות שנים של שלטון קולוניאלי. פוארטו ריקו וגואם נותרות תחת שליטה אמריקאית עד היום, כאשר שאלת העצמאות או המדינה נותרה במחלוקת פנימית הן באי והן בוושינגטון.

הדמיון לטרקסס: האם ונצואלה יכולה להפוך למדינה?

התרחיש אותו תיאר טרמפ – הפיכתה המיידית של ונצואלה למדינה ה-51 – דומה למעמדה של טקסס, אשר הצטרפה לארצות הברית כמדינה עצמאית לגמרי, ללא מעמד טריטוריאלי קודם. עם זאת, טרמפ טרם התייחס להשלכות המלאות של צעד כזה עבור ונצואלה, אשר מונה כ-32 מיליון תושבים ומתמודדת עם משבר כלכלי וחברתי עמוק.

מומחים משפטיים מצביעים על כך שסיפוח כזה ידרוש הסכמה של הקונגרס האמריקאי, וכן יערער את היציבות האזורית ויחסי החוץ של ארצות הברית. בנוסף, ההצעה עומדת בניגוד לעקרונות הבינלאומיים של ריבונות מדינית והגדרה עצמית, אשר ארצות הברית עצמה תומכת בהם באופן רשמי.

נשיא ונצואלה המכהן, ניקולאס מדורו, ממשיך לשלוט במדינה למרות הניסיונות האמריקאים להדיחו. ממשלתו הודיעה כי תגיב בהתאם לכל ניסיון להפר את ריבונותה, תוך הדגשת הזכות להגדרה עצמית וחופש מפני התערבות חיצונית.

"אנו נמשיך להגן על עצמאותנו בכל מחיר. ונצואלה לעולם לא תהיה מושבה, ולא תיכנע ללחצים חיצוניים." — דלסי רודריגז, שרת החוץ של ונצואלה

ההשלכות הפוטנציאליות של הסיפוח

  • השלכות משפטיות: סיפוח ידרוש שינוי חוקתי בארצות הברית, וכן הסכמה של הקונגרס והאו"ם.
  • השלכות כלכליות: כניסתה של ונצואלה לארצות הברית תציב אתגרים כלכליים משמעותיים, לאור המשבר המתמשך במדינה.
  • השלכות גיאופוליטיות: צעד כזה יערער את היציבות באמריקה הלטינית ויחזק את התנגדותן של מדינות האזור לסיפוחים אמריקאים.
  • השלכות חברתיות: קליטת 32 מיליון אזרחים חדשים תציב אתגרים חברתיים ותרבותיים משמעותיים בארצות הברית.

נכון לעכשיו, ההצעה של טרמפ נותרת בגדר ספקולציה פוליטית, אך היא מדגישה את המתיחות המתמשכת בין ארצות הברית לוונצואלה ואת האתגרים הכרוכים בניסיונות להשפיע על ריבונותן של מדינות זרות.