מדוע פוליטיקאים שונאים את העשירים? הסיפור מאחורי קריאות המסים

בשנים האחרונות הפכה הפוליטיקה האמריקאית לדבר מה שמזכיר יותר סדרה מצוירת מאשר מציאות. בכל סדרה טובה יש נבלים, ובמקרה שלנו — הנבלים הם המיליארדרים. הם יצרו מיליוני מקומות עבודה, הפכו מוצרים לזולים ונגישים יותר, והפכו את המידע לזמין מאי פעם. ובכן, לפחות לפי הטענות.

הדיון על הטלת מסים על העשירים אינו חדש בפוליטיקה הפרוגרסיבית. אך בשבוע שעבר, במהלך אירוע המט גאלה, נחשפו הרגשות העמוקים יותר שמניעים את הקריאות הללו: שנאה גלויה, לפחות למראית עין, כלפי העשירים. המט גאלה, אירוע ראוותני שבו מתאספים בני האליטה העשירה, הפך השנה לסמל מובהק של הביקורת הזו, במיוחד לאור העובדה שהוא מומן השנה על ידי ג'ף בזוס, אחד המיליארדרים הנתונים לביקורת חריפה ביותר.

ביקורת חריפה מצד פוליטיקאים

סנאטורית אליזבת וורן ממסצ'וסטס, אחת הדמויות הבולטות בקריאות להטלת מסים על העשירים, אמרה: "אם ג'ף בזוס יכול להוציא 10 מיליון דולר כדי לממן את המט גאלה, הוא יכול להרשות לעצמו לשלם את חלקו ההוגן במסים".

סנאטור ברני סנדרס מוורמונט היה חריף יותר: "במציאות האמריקאית כיום, ג'ף בזוס, ששויו 290 מיליארד דולר, הוציא 10 מיליון דולר על המט גאלה, 120 מיליון דולר על פנטהאוס, ו-500 מיליון דולר על היאכטה. בינתיים, הוא מתכנן לפטר 600 אלף עובדי אמזון ולהחליף אותם ברובוטים. בלתי מקובל".

חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז הצטרפה לביקורת ואמרה למנחת הקומדיה אילנה גלזר, שגם היא בעלת הון רב: "אי אפשר להרוויח מיליארד דולר. אפשר להשיג כוח שוק, לפרוץ חוקים, לנצל חוקי עבודה, לשלם לעובדים פחות ממה שהם שווים, אבל אי אפשר להרוויח סכום כזה".

האם העושר עצמו הוא הרע?

הביקורת הזו מעידה על תפיסה עמוקה יותר: העושר עצמו נתפס כרע, כאילו מי שצבר הון עשה זאת בדרכים לא מוסריות. אך המציאות מורכבת יותר. אמזון, שהוקמה על ידי בזוס, מאפשרת לאנשים לקבל מוצרים במהירות ובמחירים נמוכים יותר. נכון לדצמבר אשתקד, החברה מעסיקה 1.58 מיליון עובדים. האם בזוס הוא הנבל המצויר שלנו?

דוגמאות נוספות כוללות את סרגיי ברין ולarry פייג', שיצרו את גוגל והעניקו גישה כמעט בלתי מוגבלת למידע. אולי זה אפילו איך הגעתם לכתבה הזו. (תודה לכם.) סטיב ג'ובס, מצדו, הפך את המחשבים לזמינים לכולנו.

"העושר עצמו אינו מעיד על מוסריות או חוסר מוסריות. מי שמצליח ליצור ערך עבור אחרים, גם אם הוא מרוויח ממנו, אינו בהכרח אדם רע".

הביקורת כלפי העשירים אינה מבוססת רק על נתונים כלכליים, אלא גם על תפיסה מוסרית עמוקה יותר. אך האם היא מוצדקת? האם העושר הוא סימן לרדיפת בצע, או שמא הוא תוצאה של יצירת ערך עבור החברה? השאלה הזו ממשיכה להעסיק את החברה האמריקאית, במיוחד לנוכח הדרישות הגוברות להטלת מסים על העשירים.