כימיקלים חדשים של 'כימיקלים נצחיים' מתגלים בסביבה: לאן הם נעלמים?

בארכיפלג סלעי בצפון האוקיינוס האטלנטי, צוות חוקרים מאיי פארו אוסף מדי שנה דגימות רקמות מלווייתני צפצפה ארוכי סנפיר השוחים במימי האזור. מאגר הדגימות, שנאספות מאז שנות ה-80, סייע לחוקרים למדוד את התפשטותם של מזהמים מעשי ידי אדם בסביבה הימית המרוחקת. אחת החוקרות המובילות בתחום היא ג'ניפר סאן, חוקרת PFAS (חומרים פרפלואורואלקיליים, המכונים 'כימיקלים נצחיים') מאוניברסיטת הרווארד, שהובילה מחקר חדש שבחן את הצטברותם של כימיקלים אלו ברקמות הלווייתנים לאורך שני העשורים האחרונים.

במחקר, שפורסם לאחרונה, נמדדו דגימות רקמות מלווייתנים שנאספו בין השנים 2001 ל-2023. החוקרים מדדו את כמות ה'אורגנופלואורין הניתן לחילוץ' (bulk extractable organofluorine), המצביעה על נוכחות כלל הכימיקלים המכילים פלואור ברקמות, כולל PFAS. לאחר מכן, באמצעות ניתוח ממוקד יותר, זוהו 28 כימיקלים ספציפיים מתוך אלפי נוסחאות אפשריות של PFAS. התוצאות הראו ירידה צפויה בריכוזי ה-PFAS הישנים, אך היעדר מפתיע של הנוסחאות החדשות ביותר.

תופעה זו מעלה שאלה מרכזית במחקר ה-PFAS: לאן נעלמים הכימיקלים החדשים ביותר? לדברי החוקרים, ייתכן שהם מצטברים במקומות אחרים בסביבה, או שהם מתפרקים במהירות רבה יותר ממה שחשבו עד כה.

סוגי ה-PFAS: ישנים מול חדשים

קיימים שני סוגים עיקריים של PFAS:

• PFAS ותיקים: כוללים כימיקלים כמו PFOA ו-PFOS, שהופקו בעיקר בשנות ה-70 עד ה-90 לשימושים בתכשירי אנטי-דבק, אריזות מזון, ציפויי מים בבדים, תעשייה וציפויי כיבוי אש. ייצורם הופסק בתחילת שנות ה-2000, והוחלפו ב-PFAS חדשים.
• PFAS חדשים: כוללים מיליוני נוסחאות כימיות שונות, המיוצרות כיום ברחבי העולם. בניגוד ל-PFAS הוותיקים, הם נועדו להיות פחות עמידים בסביבה, לרוב באמצעות שרשראות פלואור קצרות יותר. עם זאת, ייצורם והשימוש בהם ממשיכים לגדול, והם עדיין מהווים סיכון סביבתי ופוטנציאלי לבריאות.

מבנה מולקולרי של PFAS כולל ראש המורכב מקבוצה כימית המחוברת לשרשרת של אטומי פחמן פלואוריניים. ב-PFAS הוותיקים השרשרת ארוכה יותר (7-8 אטומי פחמן), בעוד שבנוסחאות החדשות היא קצרה יותר.

האתגר הרגולטורי והסביבתי

ברחבי העולם, תקנות המגבילות ייצור PFAS מתמקדות לרוב בכימיקלים ספציפיים. משמעות הדבר היא שכל נוסחה חדשה של חברה חייבת לעבור בדיקות נפרדות לפני שיוטלו עליה הגבלות. עם זאת, חברות ממשיכות לפתח נוסחאות חדשות של PFAS, לעיתים קרובות תוך שימוש ב'החלפות מצטערות' – כימיקלים שמתגלים כמזיקים רק לאחר ייצורם והשימוש בהם. מצב זה מקשה על הבנת גורלם והתפשטותם של ה-PFAS החדשים בסביבה.

חוקרים כמו סאן מנסים להתמודד עם האתגר באמצעות מחקרים מתקדמים, אך בהינתן מיליוני הנוסחאות האפשריות והתנהגויותיהן השונות, המחקר הנוכחי הוא רק קצה הקרחון. הבנת גורלם של ה-PFAS החדשים חיונית להגנה על הסביבה ועל בריאות הציבור.