מאז תחילת המאה ה-20 עלה מפלס פני הים העולמי בכ-20 סנטימטרים, כתוצאה מהתחממות כדור הארץ. עלייה זו גורמת לשיטפונות גאות תכופים יותר, סופות עזות ומפגעים נרחבים בתשתיות ובבתים לאורך החופים והאיים ברחבי העולם. בארצות הברית לבדה, עליית מפלס הים שנגרמה כתוצאה מפעילות אנושית הגדילה את הנזקים של הוריקן סנדי ב-2012 בכ-8 מיליארד דולר.

ארה"ב הייתה במשך עשרות שנים שחקן מרכזי בקהילה המדעית העולמית בתחום מחקר מפלס הים. מחקריה תרמו להבנת קצב העלייה, השפעותיה הגלובליות והאזוריות, ויכולת החיזוי של התופעה. אולם כיום, מדיניות הממשל האמריקאי מאיימת לפגוע במערך המחקר המדעי בכלל, ובמחקר האקלים בפרט. התקפות על מוסדות המחקר ועל תקצוב המדע עלולות לערער את הידע המצטבר ולפגוע ביכולת למדוד ולהעריך את קצב עליית מפלס הים ואת השלכותיו על קהילות החוף.

ארבעה עשורים של מחקר מתקדם

בסוף שנות ה-70 החלו מדענים ברחבי העולם להכיר בסכנה הנשקפת ממסת הקרחונים בגרינלנד ובאנטארקטיקה, ובעקבותיה – לאיום על אזורי החוף. ב-1982 פורסמו לראשונה תחזיות עולמיות למפלס הים, ובשנים שלאחר מכן החלו להופיע תרחישים תכנוניים ראשונים. מאז ועד היום פורסמו 103 מחקרים בתחום, כשליש מהם (33 מחקרים) הובלו על ידי מדענים מארה"ב. בנוסף, 33 מחקרים נוספים זכו למימון פדרלי אמריקאי ממגוון גופים, בהם הקרן הלאומית למדע (NSF), נאס"א, NOAA, משרד האנרגיה האמריקאי, משרד ההגנה, הסקר הגאולוגי האמריקאי והסוכנות להגנת הסביבה (EPA).

הסכנה למדע ולהכנה לעתיד

ניתוח התפתחות מדע תחזיות מפלס הים מראה כי לארה"ב תפקיד מרכזי בהובלת המחקר, וכי פגיעה בו עלולה לעכב את ההתקדמות בהבנת התופעה ויכולת החיזוי שלה. הדבר מחייב פעולה מיידית לשימור הידע המדעי ולמניעת נזק נוסף ליכולת למדוד ולהעריך את השפעות עליית מפלס הים על קהילות החוף ברחבי העולם.