מפות חדשות חושפות: היכן פעילות נפט וגז באזור הארקטי מאיימת על בעלי חיים וקהילות ילידים

מדענים: יש להשאיר את רוב הדלקים המאובנים באדמה כדי לעמוד ביעדי האקלים

על פי הסכמה מדעית בינלאומית, כדי להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל לרמות הטרום-תעשייתיות – כפי שנקבע בהסכם פריז – יש להשאיר את רוב משאבי הנפט, הגז והפחם באדמה ללא ניצול. משאבים אלו מכונים "פחמן שלא ניתן לשרוף" או "פחמן שלא ניתן להפיק". אך השאלה היא: היכן בדיוק יש להפסיק את הפעילות הזו?

מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי PLoS One מספק לראשונה מפה מפורטת של האזור הארקטי, המציגה את החפיפות בין פעילות נפט וגז לבין אזורים בעלי חשיבות אקולוגית, מינים בסכנת הכחדה וקרקעות שבבעלות קהילות ילידיות. המחקר נועד לסייע לקובעי המדיניות לזהות אזורים שבהם יש להפסיק באופן מיידי את הפקת הדלקים המאובנים, בין אם בשל פגיעה באקולוגיה, בצדק חברתי או באינטרסים של הקהילות המקומיות.

המפה החדשה: היכן נמצאות הסכנות הגדולות ביותר

דניאלה קודאטו, גיאוגרפית מאוניברסיטת פדובה באיטליה והחוקרת הראשית במחקר, מסבירה: "אנו חוקרים את הרעיון של 'פחמן שלא ניתן לשרוף' מנקודת מבט גיאוגרפית. המטרה היא לזהות היכן יש להשאיר את הנפט והגז באדמה."

המחקר התבסס על נתונים ממספר רב של מקורות ציבוריים, תוך התמקדות בחמש מדינות בעלות פעילות נפט וגז באזור הארקטי: אלסקה (ארה"ב), קנדה, גרינלנד (דנמרק), נורבגיה ורוסיה. החוקרים השתמשו בהגדרה הגיאוגרפית של האזור הארקטי על פי ארגון CAFF (הקבוצה העובדת לבiodiversity של המועצה הארקטית), אשר כוללת את מרבית האזורים בעלי החשיבות האקולוגית באזור.

התוצאות גילו כי קיימים כ-512 אלף קילומטרים רבועים (שטח השווה לגודלה של ספרד) באזור הארקטי שבהם מתקיימות או מתוכננות פעילויות נפט וגז, כולל חוזי שכירות, אזורי מכרזים, רישיונות חיפוש ותשתיות. באזורים אלו זוהו 44,539 בארות נפט פעילות וכמעט 40 אלף קילומטרים של צינורות גז ונפט.

האזורים שבהם מרוכזת הפעילות הם בעיקר בצפון מערב קנדה, בצפון אלסקה ובצפון רוסיה. המפה החדשה חושפת כי פעילות זו חופפת לא רק לאזורים בעלי חשיבות אקולוגית, אלא גם לטווחי המחיה של מינים מוגנים כמו דובי קוטב, אווזים צהובי מקור ואיילי צפון.

הסכנות לאקולוגיה ולקהילות המקומיות

החוקרים מצאו כי למעלה מ-7% מהשטחים שבהם מתקיימת פעילות נפט וגז חופפים לאזורים מוגנים על פי ההגדרה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN). בנוסף, למעלה מ-13% מהשטחים שבהם מתקיימת פעילות זו חופפים לטווחי המחיה של שלושה מינים מרכזיים באזור הארקטי: דובי קוטב, אווזים צהובי מקור ואיילי צפון.

האזורים שבהם נמצאות ריכוזי הפעילות הגבוהים ביותר הם חצי האי ימאל ברוסיה, צפון מערב קנדה וצפון אלסקה – כולן אזורים בעלי מערכות אקולוגיות רגישות במיוחד. החפיפות הללו מעידות על סכנה ממשית לבעלי חיים ולקהילות ילידיות המתקיימות באזורים אלו.

"המפה שלנו נועדה להדגיש את הצורך הדחוף להפסיק את הפקת הדלקים המאובנים באזורים אלו, הן מטעמי הגנה על הסביבה והן מטעמי צדק חברתי." – דניאלה קודאטו, חוקרת ראשית

קריאה לפעולה: אילו צעדים נדרשים

המחקר מצביע על מספר אזורים שבהם יש לנקוט בצעדים מיידיים כדי להגן על הסביבה והקהילות המקומיות:

• הפסקת חיפושי נפט וגז חדשים: יש להימנע מפתיחת אזורי נפט וגז חדשים באזורים בעלי חשיבות אקולוגית גבוהה.
• סגירת בארות קיימות: באזורים שבהם הפעילות גורמת לנזק סביבתי או לקונפליקטים עם הקהילות המקומיות, יש לסגור את הבארות הקיימות.
• הגנה על אזורי מחיה של מינים בסכנת הכחדה: יש להגביר את ההגנה על אזורים שבהם חיים מינים מוגנים כמו דובי קוטב ואיילי צפון.
• שיתוף פעולה עם קהילות ילידיות: יש לשלב את הקהילות המקומיות בתהליכי קבלת ההחלטות כדי להבטיח שהפעילות הכלכלית לא תפגע בזכויותיהם ובאורח חייהם.

המחקר מספק כלים חיוניים לקובעי המדיניות ולארגונים הסביבתיים, במטרה לקדם מדיניות אנרגטית אחראית שתענה הן על דרישות האקלים והן על צרכי הקהילות המקומיות.