ניסיון ירי בוועידת כתבי הבית הלבן: טרומפ ואנשי הממשל פונו בבהילות

בליל שבת האחרון, אירוע השיא של עונת הפגישות החברתיות בוושינגטון – ועידת כתבי הבית הלבן – כמעט והסתיים בטרגדיה לאחר שאדם חמוש פרץ את קווי האבטחה במלון היולטון בו התקיימה האירוע, ופתח בירי לכאורה. נשיא ארצות הברית דונלד טרומפ ואנשי ממשלו פונו במהירות מהמקום, בעוד אנשי התקשורת קיבלו הוראות סותרות לגבי המשך ההתרחשות. בתחילה נראה היה כי האירוע יימשך כסדרו, אך עד מהרה נצטוו כל הנוכחים להתפנות מהמלון. רבים מהעיתונאים אף נהרו לבית הלבן כדי לסקר את מסיבת העיתונאים של הנשיא על האירוע שזה עתה התרחש.

התובע הכללי בפועל, טוד בלאנש, מסר לרשת CNN כי החשוד, קול טומאס אלן, נראה כמי שמטרתו הייתה לפגוע ב"נציגי הממשל". עם זאת, טרם ברור מי היו מטרותיו המדויקות. רשת CBS דיווחה כי נמצאו חומרים כתובים בעלי אופי "אנטי-טרומפי" הקשורים לחשוד. אירועים מסוג זה מלווים לרוב בחוסר ודאות ובמידע סותר: מיד לאחר הירי התפשטו שמועות כי מדובר בהתראת שווא, כי החשוד נהרג, וכי טרומפ מתכוון בכל זאת לנאום הנשיאותי שלו. נראה כי כולם בחדר וברשתות החברתיות מיהרו להניח כי טרומפ היה היעד המרכזי, אף על פי שהאירוע כלל בעיקר עיתונאים – בתקופה שבה טרומפ עצמו תרם להסתה נגד התקשורת ולעידוד אלימות כלפיה.

טרומף ניצל את הרגע במסיבת העיתונאים שלו כדי לטעון כי עומדים מאחוריו "ניסיונות התנקשות רבים" בשל הישגיו הנשיאותיים, תוך שהוא מקדם את עצמו ואת נאומו באולם הנשפים. לפני האירוע, צפיתי בשידור החי של ועידת כתבי הבית הלבן בערוץ C-SPAN, שם מנחה האירוע, ג'ון מקארדל, שאל את הנוכחים על בגדיהם והציג את האירוע כאילו מדובר בטקס אדום על שטיח אדום ולא במסיבת ניצחון צינית שמטרתה להציג את עיתונאי ארצות הברית כשומרי החוקה לצד הממשל שפועל למעשה להחלשתם.

חלק מהעיתונאים בחרו שלא להגיע לאירוע, בעוד אחרים תכננו להפגין מחאה שקטה באמצעות לבושם. במקביל, נערכו מסיבות לוויין שונות – אחת מארגון Substack ואחרת לכבוד טרומפ, שאורגנה על ידי דייוויד אליסון, שמנסה לקדם את מיזוג חברת Paramount עם ממשל טרומפ כדי לקדם את עסקיו.

כל ההכנות לקראת האירוע המרעיש חשפו שוב את הזרות שבמפגש בין עיתונאים לממשל בארצות הברית. ניסיון הירי עצמו היה עוד אירוע אלימות באקדחים, עוד ניסיון התנקשות לכאורה בדמות פוליטית שמזוהה עם הסתה לאלימות, ועוד איום על עיתונאים. אפילו מסיבת העיתונאים של טרומפ הייתה עסק שגרתי של גאווה עצמית ושטויות, שבו הנשיא ניצל את המצב לקידום סדר היום האישי שלו. העובדה שהכל התרחש בערב שחור הייתה בוודאי בולטת, אך כל השאר – הנשיקות, הטפיחות על הגב, והאימה שלאחר מכן – הם חלק בלתי נפרד מהשגרה הפוליטית האמריקאית.

גם לאחר האירוע התפשטו תיאוריות קונספירציה ברשתות החברתיות: חשדות חסרי בסיס כי מדובר ב"דגל כוזב", פרשנויות מוגזמות של דברים שנאמרו במהלך האירוע, וטענות כי הכל היה מתוכנן מראש. אירועים כאלה מזכירים לנו עד כמה המציאות הפוליטית בארצות הברית הפכה לבלתי צפויה ולעיתים אף מסוכנת.