חברי קונגרס דו-מפלגתיים מגנים את חסן פיקר וקנדיס אוונס על רקע דברי שנאה נגד יהודים

במהלך תקופה של התגברות הרטוריקה האנטישמית והקיצונית ברשתות החברתיות, שני חברי קונגרס אמריקאים – ג'וש גוטהיימר מהמפלגה הדמוקרטית ומייק לולר מהמפלגה הרפובליקנית – הגישו החלטה דו-מפלגתית המגנה באופן רשמי את חסן פיקר וקנדיס אוונס על הפצת דברי שנאה נגד יהודים.

ההחלטה קוראת לרשתות החברתיות ולמנהיגים ציבוריים לנקוט בצעדים תקיפים יותר נגד תופעות אלו, תוך שהיא מציגה דוגמאות נבחרות מדבריהם של השניים לאורך השנים.

ההאשמות נגד חסן פיקר

• תמיכה בארגון הטרור חמאס – ההחלטה מצטטת הצהרות של פיקר המביעות תמיכה בארגון הטרור חמאס, המוגדר כארגון טרור זר על ידי ממשלת ארצות הברית.
• הצהרות שנויות במחלוקת – ביניהן האמירה כי "אמריקה הרוויחה את ה-11 בספטמבר" במהלך שידור ב-Twitch בשנת 2019.
• התבטאויות אנטישמיות – פיקר כינה יהודים אורתודוקסים כ"מוזרים" והתעלם מדיווחים על אלימות מינית שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023, באומרו: "לא משנה אם היו אונסים ב-7 באוקטובר, זה לא משנה את התמונה מבחינתי".
• השוואה בין ישראל לחמאס – פיקר טען במספר הזדמנויות כי "חמאס עדיף על ישראל בכל פעם" וכי "חמאס טוב פי אלף מישראל".

ההאשמות נגד קנדיס אוונס

• תאוריות קונספירציה אנטישמיות – ההחלטה מציגה הצהרות של אוונס הטוענות כי ממשלת ארצות הברית נשלטת על ידי "שדים סאטאניים שעובדים עבור ישראל".
• הכחשת השואה – אוונס כינתה את ניסוייו הרפואיים האכזריים של יוזף מנגלה ביהודים במהלך השואה כ"תעמולה מוזרה" והטילה ספק באמיתותם.
• הפצת תיאוריות דם – היא טענה כי יהודים רוצחים ילדים נוצרים כחלק מטקסים דתיים, תוך הסתמכות על תיאוריית קונספירציה אנטישמית ידועה.
• תמיכה בתיאוריות שקריות – אוונס אירחה ברשתה אנשים הטוענים כי הוליווד "יצרה את נרטיב השואה".

למרות ההחלטה, ישנם הבדלים משמעותיים בין פיקר לאוונס: בעוד שפיקר מביע ביקורת נגד מדיניותה של ישראל, אוונס מוכרת כאנטישמית מובהקת על בסיס הצהרותיה החוזרות ונשנות.

תגובות וההקשר הפוליטי

ההחלטה מגיעה בתקופה שבה ארצות הברית מתמודדת עם עלייה ברטוריקה קיצונית ברשתות החברתיות, תוך שהממשל האמריקאי רואה בישראל בעלת ברית קרובה. ההחלטה עצמה אינה מחייבת מבחינה משפטית, אך היא משדרת מסר פוליטי ברור על עמדותיהם של המחוקקים בנושא.

ההחלטה עוררה גם ביקורת בקרב פעילים פוליטיים, הטוענים כי היא מנסה להסיט את הדיון מהנושאים האמיתיים העומדים על הפרק, כגון מדיניות החוץ האמריקאית והסכסוך הישראלי-פלסטיני.