במאי הקולנוע היפני שו מיאקה, שזכה להכרה בינלאומית, הגיע לאחרונה לארצות הברית עם שני סרטי קולנוע חדשים: 'קטן, איטי אך יציב' ו'שתי עונות, שני זרים'. שני הסרטים מציגים דיוקנאות אנושיים טבעיים, הבוחנים את המתח הבלתי נמנע בין רצון האדם לקשר לאחרים לבין החשש מפני הקשר עצמו.
מיאקה, שסרטיו מושתתים על בדידות וחוסר נוחות חברתית, מסביר את גישתו:
"אני אוהב דמויות שמרגישות אי נוחות שמתחילה להתרחק מהחברה בהדרגה."
את הסרט הראשון, 'קטן, איטי אך יציב', צפיתי לראשונה בפסטיבל הסרטים New Directors/New Films בניו יורק, אחד הפסטיבלים המובילים בתחום. הסרט מספר את סיפורה של קאיקו (יוקינו קישי), מתאגרפת חירשת המנסה למצוא את מקומה בעולם.
מיאקה מעיד כי הסרטים שלו נובעים מחוויות אישיות ומתצפיות על אנשים שמרגישים מנותקים מהסביבה. הוא מדגיש את החשיבות של יצירת דמויות מורכבות, גם אם הן נתפסות כקשות לקבלה.
הסרט השני, 'שתי עונות, שני זרים', חוקר אף הוא את נושא הזרות והקשרים האנושיים דרך סיפורם של שני אנשים הנפגשים במקרה בעיר זרה. מיאקה מציין כי הסרטים שלו נועדו לעורר שאלות ולאו דווקא לספק תשובות.