במסע אחר משמעות: הסרט החדש של סארה דוסה חוקר את יחסי האדם והטבע

סארה דוסה: הסרט החדש חוקר את יחסי האדם והטבע דרך עדשת הזמן

"העתיד שאותו הזהירו מפניו כבר כאן, לא נמצא עוד בעתיד הרחוק". זו התובנה שמביאה הבמאית זוכת פרסי האוסקר סארה דוסה אל סרטה החדש זמן ומים. באמצעות חומרי ארכיון וכתביו של הסופר האיסלנדי אנדרי סנאר מגנסון, דוסה בונה סיפור מרחיב על זיכרון דורי ועל מערכת היחסים המורכבת שבין האנושות לטבע.

מהאתגרים הסביבתיים למשמעות אישית

דוסה, אשר הייתה מועמדת לפרס באפט"א ולפרס האוסקר על סרטה הקודם אש ואהבה, מציגה בסרט החדש את סיפורו האישי של מגנסון. הסרט מתמקד בקשר המשפחתי שלו ובהיעלמותם ההדרגתית של קרחוני איסלנד, אותם הוא מכנה "ענקים", לצד אובדן דור ההורים שלו. הצופים מוזמנים למסע בזמן שבו הם חווים את ההשפעה העמוקה של בני האדם על העולם ועל הסביבה שסביבם.

תהליך יצירתי שיתופי

יצירת הסרט הייתה תהליך שיתופי מלא, שהתבסס על ספרו של מגנסון על זמן ומים. "התחלנו להתעמק בנושאים המרכזיים של הספר, בארכיונים שלו, כדי להבין כיצד נוכל לעבד את הספר לסרט שיהיה כמו אח תאום קולנועי, אך לא עיבוד ישיר", מסבירה דוסה. היא מתארת את התהליך כ"ספורט קבוצתי", שכלל תקשורת מתמדת עם מגנסון על מנת ליצור תסריט שישקף את קולו האותנטי. התוצאה היא דיאלוג אינטימי שמספק מבט לאחור על ההיסטוריה האיסלנדית, על השפעותיה על קשרי המשפחה המודרניים ועל סוגיות סביבתיות.

אהבה ככוח מניע

דוסה, אשר נמשכת לסיפורים על משמעות הטבע ויחסי הגומלין בינו לבין בני האדם, מדגישה כי הסרט אינו עוסק רק בקשר שבין האדם לטבע, אלא גם באהבה הנוצרת ממנו. "כשאדם אוהב את סביבתו, הרגשות הללו בלתי ניתנים להפרדה מאהבה לאחרים", היא אומרת. הסרט מציג את הרעיון כי טיפול בסביבה וביחסים אנושיים הם שני צדדים של אותה מטבע.

"אני אוהבת עמוקות את עולמנו הטבעי. אני אוהבת עמוקות בני אדם, למרות פגמיהם הרבים. זהו משהו שמנחה אותי באופן אישי... לא משהו שחשבתי עליו באופן מודע כשהחלטתי ליצור סרטי אהבה".

אהבה ככוח מהפכני בעידן של משברים

במהלך יצירותיה המרכזיות, דוסה ממקדת את סרטיה סביב נושא האהבה, בין אם באופן מכוון ובין אם לא. גישתה הבימויית מעניקה תחושת חמימות ותקווה גם כאשר היא עוסקת בנושאים עמוקים ומאתגרים. "יש משהו מהפכני באהבה, במיוחד בעידן כה מפולג", היא אומרת. "כשאנו מצליחים לשלב אהבה ושמחה בין סיפורי הזעם והאפוקליפסה הרבים, זה יכול לעורר תקווה... זה יכול להעניק תחושת אור בחושך ולעודד אנשים לפעול למען השינוי שאנו זקוקים לו כל כך".

סיפורו של מגנסון נגע לליבה של דוסה באופן אישי, והיא מקווה שהסרט יעורר השראה בקרב הצופים לראות באהבה ובטיפול בסביבה ככוחות מניעים לשינוי חיובי.