מאז שנות ה-40, כימיקלים נצחיים המכונים PFAS (חומרים פרו- ופוליפלואורואלקיליים) נמצאים בכל מקום סביבנו. הם אחראים לתכונות הלא-נדבקות, העמידות למים והעמידות לכתמים של מוצרים רבים, החל ממחבתות ועד בגדים. אלא שבנוסף לתועלתם התעשייתית, הם מזהנים את הסביבה: הם חודרים לאוויר, לקרקע ולמים, ומשם גם לגופנו. מחקרים קושרים אותם לפגיעה במערכת החיסון, לעיכובים בהתפתחות בקרב ילדים ואף לסוגי סרטן מסוימים.
בשנים האחרונות, בעקבות חשיפת הסכנות הבריאותיות והסביבתיות של ה-PFAS, התעשייה החלה לייצר גרסאות חדשות שלהם. אלא שגרסאות אלו קשות יותר לזיהוי ולחקר, כפי שמדווחת הכתבת גרייס ואן דילן במאמרה "חברות כימיות מייצרות PFAS חדשים — לאן הם מגיעים?"
החיפוש אחר ה-PFAS החדשים מוביל את המדענים למקומות בלתי צפויים: מעומק האוקיינוסים ועד לקרחונים הרריים. חוקרים נאלצים להתמודד עם מצב של "כימיקלים וואק-א-מול", בו הם מנסים לאתר ולזהות חומרים חדשים אלה בזמן אמת. במקביל, נמצאו עקבות של PFAS גם באנטארקטיקה, כפי שמתואר במאמרה של רבקה אוון "מעקב אחר מסלול ה-PFAS באנטארקטיקה".
לאחר זיהוי ה-PFAS, המדענים פועלים לנטרולם באמצעים שונים: מסננים מתקדמים, חום ואף אור השמש. אחת השיטות החדשניות ביותר מתוארת במאמרה של אמילי גרדנר "פולימר יוצא דופן בשילוב אור השמש עשוי להסיר PFAS". שיטה נוספת היא ניצול ה-PFAS עצמם למטרות מחקריות, כפי שמתואר במאמרה של סיימה מאי סידיק "למרות הזיהום: איך ניתן לנצל את ה-PFAS לטובתנו". שם היא מסבירה כיצד מדענים משתמשים בחומצה טריפלואורואצטית, גרסה פחות רעילה של PFAS, כדי להעריך את גילם של מי תהום.
ככל שה-PFAS ממשיכים להתפשט בסביבה בדרכים שונות, המדענים מובילים את המאמץ לפתח גישות יזומות לאיתורם, מחקרם ואולי אף להסרת ה"נצחיות" מהכימיקלים הללו.