לאוול, קוויבק — האווירה ב-PLACE BELL לקראת המשחק הראשון הייתה מתוחה עד קצה גבול היכולת. הקהל, כולל אני, ישב בכיסאותיו כשכל הנשימה נעצרה. קבוצת מונטריאול ויקטואר, שמעולם לא ניצחה יותר ממשחק אחד בסדרת פלייאוף, עמדה בפני האתגר הגדול ביותר שלה: פגישה עם מינסוטה פרוסט, הקבוצה היחידה שזכתה אי פעם בגביע וולטר, בחצי גמר ה-PWHL.

הרגשנו כאילו ההיסטוריה עומדת להיכתב מחדש, אך לא הייתה לנו כל דרך לדעת אם היא תהיה חיובית. המצב החמיר עוד יותר כאשר מינסוטה כבשה פעמיים לפני ההפסקה הראשונה. יכולתי להרגיש את התקווה דועכת, הן בקרב הקהל והן בליבי שלי. היינו זקוקים למונטריאול להאמין בעצמה, להראות לנו שאפילו ההרים הגבוהים ביותר ניתנים לטיפוס.

פחות משלוש דקות לתוך הרבע השני, הגיעה הפריצה: שייאן דרקאנג'לו ניצלה את הבלגן מול השער של מינסוטה והכניסה שער. זה לא היה שער שוויון, אבל הוא היה ההוכחה שאפילו הדרך הקשה ביותר מתחילה בצעד אחד קטן. התגובה בקהל הייתה מעורבת: הקלה עמוקה לצד תחושת ניצחון ראשוני.

מקור: Defector