כשמשחק כדורסל נהיה מרתק לקראת הסיום, כולנו עושים את זה: מסתכלים על לוח התוצאות, מזהים מי מוביל, ומנסים לחשב איזו תוצאה תאפשר לקבוצה המובילה לנצח ללא סיכון. אני בדרך כלל עושה זאת סביב הדקה החמישית ברבע הרביעי.
במשחק 5 בין קליבלנד קאבלירס לדטרויט פיסטונס שהתקיים ביום רביעי בלילה, הגעתי למספר הקסום שלי עם 3:57 לסיום. הפיסטונס הובילו 100-91, לאחר ששחקניהם הצליחו להגיע לתוצאה זו באמצעות קליעות קלות יחסית. מנגד, הקאבלירס נראו לא מאורגנים ולא יציבים, כשדונובן מיטשל התקשה לקלוע, ג'יימס הארדן לא הצליח ליצור הזדמנויות נוחות, ואוון מובלי ביצע טעויות רבות בניסיונות קליעה לא יציבות.
השאלה שעלתה בראשי הייתה: מהי התוצאה שרק הפיסטונס יכולים להשיג? האם הקאבלירס יכולים להגיע ל-106 נקודות תוך 237 שניות שנותרו? הם הצליחו להגיע ל-91 נקודות ב-2,643 שניות במשחק. האם הם יכולים לצבור 15 נקודות נוספות כל כך מהר? ככל הנראה לא, ללא נס. מנגד, האם הפיסטונס יכולים להשיג 6 נקודות נוספות ב-5 עד 12 החזקות שנותרו להם? התשובה תלויה בהסתברות לקליעות עונשין, עבירות מכוונות, ויכולתו של קייד קנינגהם להגיע למקומות בהם הוא רוצה ללא הפרעה.
בסופו של דבר, המספר שהגדרתי היה 106 נקודות. זו לא הייתה ניתוח ספורטיבי מעמיק או אמירה נועזת, אלא דרך מהנה לצפות בסיום המשחק. ללא לחץ להיות צודק, אפשר ליהנות מהרגע בלי לחשוש מטעויות.
הקאבלירס ניסו לחזור למשחק ברגעים האחרונים, אך לפני כן הם כמעט הפסידו אותו לחלוטין. מקס סטרוס קלע שלשה חשובה, אך הפיסטונס השיבו עם ריבאונד התקפי והעברת כדור לטובייס האריס בפינה, שגם הוא קלע שלשה נוחה. הפער חזר להיות תשע נקודות, אך המשמעות האמיתית הייתה שהפיסטונס הגיעו ל-103 נקודות עם שלוש דקות לסיום. הם היו בטוחים שהם לא יכולים להפסיד.