טכנולוגיות ביוניות חייבות להוכיח עצמן מחוץ למעבדה

בשנת 2011 פגשתי לראשונה את רוברט וו, במהלך ניסוי השלישי שלו בהליכה באמצעות אקסוסקלטון ממונע. האדריכל, שנפצע בתאונת בנייה ארבע שנים קודם לכן, היה נחוש לשוב ולעמוד על רגליו. כשצפיתי בו מתקדם בצעדים כבדים בחדר שיקום באמצעות פרוטוטיפ של האקסוסקלטון, הטכנולוגיה נראתה כמעט כמו קסם. תגובה דומה חוויתי כשסיקרתי לראשונה ממשקי מוח-מחשב (BCIs) מוקדמים, שאפשרו לאנשים משותקים להזיז זרועות רובוטיות או לתקשר באמצעות מחשבה בלבד. שתי הטכנולוגיות הללו נדמו כמגיעות ממחוזות העתיד.

אך עם השנים למדתי כי תחושת ההשתאות הראשונית היא רק ההתחלה. מה שבאמת חשוב הוא לא מה המערכות הללו מסוגלות לעשות בהדגמה מבוקרת, אלא כיצד הן מתפקדות בעולם האמיתי. האם הן עובדות באופן אמין? האם אנשים עם מוגבלויות יכולים להשתמש בהן למטרותיהן המיועדות? ומהו המחיר האמיתי – בזמן, במאמץ ובהתפשרויות – הנדרש לשם כך? השאלה אינה האם הטכנולוגיה נראית מרשימה בפעם הראשונה, אלא האם היא עומדת במבחן המאה.

הדו"ח המיוחד בגיליון זה, "טכנולוגיית סייבורג מבפנים", מאמץ גישה זו ברצינות. במאמר המרכזי על וו, המשתמש המוביל באקסוסקלטונים שהקדיש 15 שנה לבדיקת מערכות אלו, הסיפור הטכנולוגי מתמזג עם סיפור השימוש בה. המשוב הבלתי פוסק של וו הניע שיפורים הדרגתיים וקבועים. בדיווחו של אדי גנט על חלוצי ה-BCIs הראשונים, חוויית הטכנולוגיות המרשימות הללו מתגלה כמורכבת יותר. כפי שציין אחד ממשתתפי הניסוי, המשתמשים הראשונים הללו דומים לאסטרונאוטים הראשונים, שהגיעו בקושי לחלל לפני שחזרו ארצה. יחד, סיפורים אלו הופכים את המשתמשים הללו מ'מטופלים פסיביים' למפתחי הבטא האולטימטיביים ולשותפים מלאים בעיצוב עידן הביוניקה.

ראיתי ממקור ראשון את הפער שבין הדגמה לשימוש יומיומי כשראיינתי את וו לאחרונה בחנות תצוגה במנהטן, שם הוא בדק אקסוסקלטון חדש ומאוזן-עצמי מתוצרת Wandercraft. המכשיר, שהיווה התקדמות מרשימה, אפשר לו לעמוד זקוף ללא קביים, אך חשף גם את הקשיים של העולם האמיתי. כשוו ניסה לצאת מן החנות, אפילו שיפוע מזערי במדרכה ברחוב פארק הספיק להפעיל את חיישני הבטיחות של המכשיר ולעצור את התקדמותו. היה זה תזכורת חדה עד כמה המערכות הללו עדיין רחוקות מלהשתלב בצורה חלקה בחיי היומיום.

עבור המשתמשים בהן, השתלבות חלקה זו היא המטרה הסופית. כדי להשיגה, יהיה צורך לא רק בפיתוחים טכנולוגיים, אלא גם בהתאמת המערכות לתנאי העולם האמיתי – לאורך זמן ובתנאים משתנים. הסתכלות מבפנים על הטכנולוגיות הללו אינה הופכת אותן לפחות מרשימות, אך היא משנה את האופן בו אנו שופטים אותן: לא על פי מה שהן מסוגלות לעשות פעם אחת לצורך צילום, אלא על פי מה שהן מסוגלות לקיים לאורך חיים שלמים. זהו הסטנדרט שמשתמשים אלו מיישמים מזה שנים רבות.

מחויבותנו להערכת הטכנולוגיה מנקודת מבטו של המשתמש חורגת מעבר לדו"ח המיוחד הזה. על מנת לספק תמונה מלאה, אנו ממשיכים לבחון כיצד טכנולוגיות אלו מתפתחות ומשתלבות בחייהם של המשתמשים, תוך התמקדות באתגרים ובהצלחות שבדרך.