כיצד מצב הצומח מנבא את עוצמת השריפות: מחקר חדש מצביע על גורם המפתח

שריפות ענק שפרצו בלוס אנג'לס בינואר 2025 חשפו מחדש את הסכנות הטמונות בממשק שבין אזורים עירוניים לטבע. גורמים כמו עיור, שינויי אקלים ומדיניות כיבוי אש השפיעו על התנהגותן הבלתי צפויה של השריפות, שהחריבו שכונות שלמות ופגעו במערכות אקולוגיות רגישות.

אזור החוף של קליפורניה, המאופיין באקלים ים-תיכוני, הוא מוקד טבעי לשריפות בשל תנאי היובש השוררים בו. צמחייה עשירה ויבשה מאפשרת לשריפות להתפשט במהירות ולהפוך לאלימות יותר. לאור העלייה בעוצמת השריפות, הפיתוח של כלים לחיזוי סיכוני אש הפך לחיוני ביותר.

שיטת המחקר: נתוני לוויין ומודל למידת מכונה

צוות חוקרים בראשות וורד-ברניי בחן שלוש משריפות ינואר 2025 בלוס אנג'לס. הם ניתחו את מצב הצומח לפני השריפה, תוך התמקדות במאפייני הדלק הטבעי (צמחייה), הטופוגרפיה (גובה ומדרון) ומהירות הרוח. נתוני לוויין מהמשימות ECOSTRESS ו-EMIT סיפקו תמונה מפורטת על מצב הצומח לפני פרוץ האש. לאחר מכן, החוקרים בנו מודל רגרסיה מבוסס עצים אקראיים (Random Forest) כדי לחזות את עוצמת השריפה בהתבסס על נתונים אלה.

המודל הצליח ללכוד כ-60% מהדפוסים של עוצמת השריפה, כאשר דיוקו היה הגבוה ביותר בשריפות Palisades ו-Hughes. לעומת זאת, הוא היה פחות מדויק בשריפת Eaton, ככל הנראה בשל השונות הטופוגרפית הגדולה באזור שנשרף. סוג הצומח גם כן היה גורם משמעותי: אזורים המכוסים בשיחים היוו את הניבוי המדויק ביותר לעוצמת השריפה, בעוד שיערות ואזורים אחרים היו פחות מדויקים.

צומח כגורם מכריע: מה הופך שריפה לחמורה?

המחקר העלה כי מצב הצומח לפני השריפה הוא המנבא החשוב ביותר לעוצמתה, יותר מאשר הטופוגרפיה או מזג האוויר. בפרט, כמות הצומח, רמת הלחות בו והמצב בו הוא נמצא (לח, יבש או לחוץ) יכולים להצביע על חומרתן של שריפות עתידיות. החוקרים ממליצים לעקוב אחר מצב הצומח ולנטר אותו באופן שוטף כאמצעי לניבוי סיכוני אש בקליפורניה ובאזורים מועדים לשריפות נוספים.

"מעקב אחר מצב הצומח יכול לספק תובנות קריטיות לגבי הסיכון לשריפות עתידיות ולסייע בהכנת מערכות אזהרה מוקדמת" — צוות המחקר

ממצאים מרכזיים:

• צומח הוא המנבא העיקרי לעוצמת השריפה, יותר מטופוגרפיה או מזג אוויר.
• שיחים הם סוג הצומח המדויק ביותר לניבוי עוצמת השריפה, לעומת יערות ואזורים אחרים.
• מודל למידת המכונה הצליח ללכוד 60% מהדפוסים של עוצמת השריפה, עם דיוק גבוה יותר באזורים מסוימים.
• מעקב שוטף אחר מצב הצומח יכול לשפר משמעותית את יכולת החיזוי של סיכוני אש.

המחקר פורסם בכתב העת AGU Advances ומהווה צעד חשוב לקראת פיתוח כלים מתקדמים לניהול סיכוני אש בעידן של שינויי אקלים מואצים.