מאורי פוביץ' התעמת עם הניו יורק טיימס על כללי האתיקה בעריכת הספד מראש

מאורי פוביץ' נגד הניו יורק טיימס: "לא מרשים לי לקרוא את הספד שלי"

מאורי פוביץ', מגיש הטלוויזיה המפורסם בן ה-87, סייע במשך חודשים לכתב הניו יורק טיימס לכתוב את הספדו המוכן מראש. אך למרות שיתוף הפעולה, הוא התעמת עם העיתון על כלל האתיקה העיתונאי שאסר עליו לקרוא את הטקסט לפני פרסומו.

במהלך ראיון בפודקאסט "Founder’s Story" עם מארח התוכנית דניאל רובינס, סיפר פוביץ' על השיחה שקיבל לפני מספר שנים: "קיבלתי שיחה מהניו יורק טיימס. גיליתי מאוחר יותר שמדובר בכתב נהדר שמתכוון לכתוב את הספד שלי. אמרתי לעצמי: 'איך מעניין'. מאז, ביליתי שנים בניסיון לעזור להם לכתוב את הספד שלי, שכבר נכתב."

פוביץ' ביקש לראות את הטקסט המוכן, אך נתקל בסירוב נחרץ: "הדבר היחיד שהכעיס אותי היה כששאלתי את הכתב: 'האם אוכל לראות את הספד שלי? הייתי רוצה לקרוא אותו'. הוא ענה: 'אנחנו לא יכולים להראות לך אותו. אתה צוחק? זו הניו יורק טיימס. אנחנו לא מראים לאנשים מה שאנחנו כותבים'. אמרתי לו: 'זה אומר שאצטרך לקרוא על עצמי אחרי שאמות?'"

בתגובה לסירוב, הציע פוביץ' פתרון מקורי: "אמרתי לעצמי: 'אם כך, בואו נעשה הלוויה עכשיו, כדי שכולם יוכלו לקום ולהגיד את הדברים עליי, ואני אוכל להקשיב'."

תגובת הניו יורק טיימס: "ספדים בעיתון נכתבים על ידי עיתונאים מטעמנו. הכתבים חוקרים ומדווחים על חייהם המלאים של הנפטר, אך הטקסטים מושלמים ומתפרסמים רק לאחר פטירתם", מסרה דוברת העיתון ל-Entertainment Weekly.

הקריירה של פוביץ' והשפעתו על הטלוויזיה

תוכניתו המפורסמת "Maury", ששודרה במשך למעלה מ-30 עונות בסינדיקציה, הסתיימה כאשר פוביץ' פרש מעולם הטלוויזיה היומית. כיום הוא מנחה את הפודקאסט "On Par With Maury Povich".

פוביץ' אף התגאה בהשפעתו על עולם הטלוויזיה: "אין ספק שהתוכניות שלנו בשנות ה-90 ובראשית שנות ה-2000 היוו את ההשראה לכל תוכניות הריאליטי כיום – החל מ'עקרות הבית' ועד לקרדשיאנים. כל תוכנית ריאליטי שמשודרת כיום בקבלה נוצרה בהשראת התוכניות שלנו".

הספדים מראש: נוהג מקובל עם ביקורת

נוהג כתיבת הספדים מראש נפוץ בקרב כלי תקשורת מובילים בעולם, לעיתים אף במקרים בהם הספד נכתב בטעות ופורסם בטרם עת, כמו במקרה של השחקן אבי ויגודה. עם זאת, פוביץ' הביע את מורת רוחו מכך שלא זכה לראות את הטקסט שנכתב עליו.

הוויכוח מעלה שאלות על האתיקה העיתונאית ועל זכותו של אדם לראות כיצד הוא יוצג לאחר מותו, גם אם הטקסט נכתב טרם פטירתו.