מדוע סרדיניה דוחה את העתיד הירוק? הסיבות העתיקות מאחורי ההתנגדות לאנרגיות מתחדשות

«מדוע הגעת לכאן?» שאל אותי פרבריציו פילו, מהנדס חשמל, כשישבנו בבית קפה חיצוני ליד ביתו בקליארי, עיר עתיקה באי סרדיניה. זו שאלה הוגנת. אני עיתונאי מארצות הברית, זה עתה נחתתי ונכנסתי ישר לפגישה זו, כשהמזוודה שלי עדיין נמצאת במכונית ההשכרה שלי.

באתי לראות שלושה פרויקטים אנרגטיים חדשים ומרתקים הנמצאים בפיתוח בסרדיניה. שמעתי על התנגדות ציבורית חזקה לאנרגיות מתחדשות, ורציתי להבין מדוע. סיפרתי לפילו, המשמש כסגן רקטור לחדשנות באוניברסיטת קליארי, שאני מקווה שישתף אותי בתובנות לפני שאצא לסיבוב דיווחים ברחבי האי. תשובתי נראתה מספקת אותו, והוא הקציב לי שעה מזמנו.

זו לא תהיה הפעם הראשונה שהייתי צריך להסביר את נוכחותי באי. ציפיתי לכך במידה מסוימת; הרי אני עיתונאי זר שחוקר את המקום. מה שלא ציפיתי לו היה עומק החשדנות של התושבים הסרדינים, לא רק כלפי עיתונאים, אלא כלפי כל גורם חיצוני, ובמיוחד כאלה בעלי סמכות. בשנים האחרונות, מפתחי פרויקטי רוח ושמש, רובם לא מקומיים, ספגו את מרבית החשדנות הקהילתית הזו.

ההתנגדות כה רחבה בקרב הסרדינים, עד שבמהלך חודשיים בשנת 2024, עצומה עממית לאסור הקמת פרויקטי רוח ושמש חדשים צברה למעלה מ-210 אלף חתימות מאומתות. מדובר בלמעלה מרבע ממצביעי האי הרגילים, והיא מייצגת קונצנזוס חוצה מפלגות. אנשים עמדו בתורים ארוכים בכיכרות ציבוריות כדי לחתום. וזה עבד: מנהיגים פוליטיים הגיבו במהירות בהטלת מורטוריום של 18 חודשים על בניית אנרגיות מתחדשות.

«מעולם לא ראיתי מעורבות כזו בדבר כלשהו בסרדיניה», אומרת אליסה סוטג'ו, סוציולוגית ספרות מאוניברסיטת אוקספורד, שנולדה וגדלה באי. «בסרדיניה יש המון בעיות כמו אבטלה עצומה. יש המון הגירה כי אין עבודה. זו אחת האזורים העניים ביותר באירופה. האזור פשוט מתפורר», היא אומרת. «ובכל זאת, הדבר שבו אנשים מפגינים נגדו הוא אנרגיה מתחדשת».

וההתנגדות נמשכת: רשת של ראשי ערים התארגנה למען המטרה. אלפי אנשים מגיעים להפגנות מאורגנות. פעילים משחיתים ציוד רשת. משפחות מעבירות את סיפורי ההתנגדות הלאה לילדיהן כערך גאווה. כלי תקשורת מקומיים מעודדים את המגמה, ומתפרסמות בהם לעיתים קרובות מידע כוזב המעורב בהפחדות.

אלה לא תלונות מסוג «לא בשטח שלי» במובן הפוגעני של המילה. ההתנגדות, והחשדנות העומדת מאחוריה, נטועה בהיסטוריה המורכבת של האי, הן העתיקה והן המודרנית. היא מבוססת על עבר שהסרדינים נושאים עימם — עבר שמעצב את זהותם.

אחד הגורמים המרכזיים להתנגדות הוא החשש מפגיעה במורשת התרבותית וההיסטורית העשירה של האי. סרדיניה ידועה באתרים ארכאולוגיים עתיקים, כמו קברי הענק (Giganti della Nurra) ומגליתים נוספים, שרבים מהם נמצאים בסכנת פגיעה כתוצאה מפיתוח פרויקטים אנרגטיים. פעילים מקומיים, כמו מריה גראציה דמונטיס ואלברטו סאלה, פועלים באמצעות ארגון «תיאום גלורה» כדי לעצור הקמת חוות רוח באמצעות הפגנות ומאבקים משפטיים. הם טוענים כי הפיתוחים פוגעים בנוף הייחודי ובאתרים בעלי חשיבות תרבותית.

«אנחנו לא נגד קידמה», אומרת דמונטיס. «אנחנו נגד פיתוח שמזניח את הצרכים שלנו ומחריב את מה ששייך לנו מזה דורות».

מעבר למורשת התרבותית, ישנו גם חשש כלכלי עמוק. רבים בסרדיניה חוששים כי פרויקטים של אנרגיות מתחדשות יביאו לידי נזק לתעשיות המסורתיות של האי, כמו חקלאות ותיירות. הם טוענים כי הקמת טורבינות רוח וחוות סולאריות תפגע בנוף הכפרי היפה ותרחיק תיירים, שהאי כל כך תלוי בהם.

«התיירות היא אחד מעמודי התווך של הכלכלה שלנו», אומר ג'ובאני רוסו, בעל מלון בקליארי. «אם נהרוס את הנוף שמביא תיירים לכאן, נהרוס גם את הפרנסה שלנו».

החשש מפני אובדן הזהות המקומית והכלכלית מוביל לתחושת ניכור עמוקה כלפי יוזמות חיצוניות. רבים בסרדיניה מרגישים כי הממשלה המרכזית באיטליה ויזמים חיצוניים מנצלים את המשאבים שלהם מבלי להתחשב בצרכים האמיתיים שלהם. הם חשים כי ההחלטות מתקבלות מרחוק, ללא שיתוף פעולה אמיתי עם הקהילות המקומיות.

«אנחנו לא נגד אנרגיה ירוקה», אומרת סוטג'ו. «אנחנו נגד אנרגיה ירוקה שהופכת אותנו לעניים יותר ולבודדים יותר».

ההתנגדות לסרדיניה לאנרגיות מתחדשות היא מורכבת ורב-גונית. היא נובעת מחשש עמוק לאובדן זהות, מורשת ותעסוקה, לצד חשדנות כלפי גורמים חיצוניים. למרות היתרונות הסביבתיים הברורים של אנרגיות מתחדשות, התושבים המקומיים ממשיכים להתנגד נחרצות, ודורשים פיתוח שמביא בחשבון את צרכיהם ואת עתידם שלהם.