תיעוד חדש חושף את זהות הרוצח של בילי לונדון לאחר 36 שנים

תיעוד חדש בשם 'רוצחו של אחי' מביא לפריצת דרך במשפט רצח קר שנותר בלתי פתור במשך 36 שנים. הסרט, בבימויה של רייצ'ל מייסון, חושף את סיפורו של ויליאם 'בילי לונדון' ארנולד ניוטון, בן 25, שנרצח בשנת 1988 בווסט הוליווד. מייסון, במאית מועמדת לפרס אמי, ידועה בזכות סרטה 'קרקס הספרים' משנת 2019, שעסק בחוויותיהם של הוריה כבעלי חנות לספרי פורנוגרפיה גאה בווסט הוליווד.

הרעיון לסרט נולד לאחר שמייסון קראה כתבה מ-1990 במגזין The Advocate על הרצח. "לא הצלחתי לשכוח את המקרה," אמרה מייסון. "במהלך העבודה על הסרט, גיליתי את הפודקאסט 'The Dinner Party Show' בהנחיית כריסטופר רייס ואריק שו קווין. במקביל לעבודתי על הסרט, הם שידרו פרק שעסק ברצח של בילי. העניין הציבורי המחודש הוביל לדיווח על חשד לרצח שביצע ג'פרי דאהמר, מה שגרם למשטרת לוס אנג'לס לפתוח מחדש את החקירה. אף שהחשד לדאהמר התברר כחסר בסיס, מייסון המשיכה להפיץ את סיפורו של בילי והגיעה לקבל מידע נוסף מאנשי תעשיית הסרטים הגאים. החקירה נמשכה.

מייסון סיפרה: "לא ציפיתי להיות מעורבת בחקירה. חשבתי שאני עושה סרט לזכרו של הקורבן, בתקווה שזה יוביל למידע חדש. מה שקרה במהלך הצילומים היה מפתיע ומפעים – שילוב בלתי צפוי של גורמים שהובילו לפתרון התיק בזמן שאנחנו עבדנו על הסרט."

זיהוי הרוצח התאפשר באמצעות עבודה מאומצת של שחזור אירועים היסטוריים באמצעות חומרי ארכיון וראיונות, כולל ראיון עם אמה של מייסון עצמה. מתוך מחקר זה נוצר הסרט. "לקח שנים לסרוק את האינטרנט, לחפש קלטות VHS מכל מקום שאפשר היה להשיגן... זה דרש מאמץ ממושך ומתואם כדי לאסוף את כל הפרטים שאפשר היה למצוא."

'רוצחו של אחי' אינו מסתכם בסרט פשע אמיתי בלבד. מייסון מציגה בו את המאבק הייחודי של גברים הומואים במהלך מגפת האיידס דרך סיפורו של בילי, תוך מתן הכרה וסגירת מעגל לאנשים המעורבים. "זו הייתה תקופה אלימה מאוד, וחלק נוסף בהיסטוריה הגאה נותר בלתי מתועד," אמרה מייסון. "החוסן של התרבות הגאה הוא הדבר המדהים ביותר. לצד הים של מוות, יש גם חיים תוססים, ורציתי להראות את זה. לא חייב להיות רק חשוך – המאבק יכול להיות גם מלא חיים בדרך מוזרה."

בילי היה במאי סרטים למבוגרים, משורר ואמן, שאהבו אותו סביבו. הוא חי בתקופה סוערת של אלימות וזרות, אך נותר מקור לאור ויצירתיות בקהילה. "בילי הרגיש לי כמו עוול בלתי נתפס," אמרה מייסון. "זה היה כה לא צודק שהוא נרצח, ולא רק זאת – אלא שנרצח מתוך הקהילה עצמה באותה תקופה."

אחת ממטרותיה של מייסון הייתה להציג את בילי כאדם שלם ורב ממדי, ולא רק כקורבן. הסרט מצליח להעביר את מורשתו ואת השפעתו על הסביבה, תוך שהוא מספק סגירת מעגל למשפחתו ולחבריו.