כשפוטרתי מתפקידי כעורכת במגזין בסוף 2024, ידעתי מה מצופה ממני לחשוב: אל תצמיד את ערך עצמך לעבודה. אחרי הכל, זו רק עבודה. למרות שניסיתי להאמין באמירה האופטימית הזו, רוב הימים — ובמיוחד אלה שבהם אספתי מגבות מלוכלכות מזיעות מבני אדם עשירים בחדר הכושר המקומי כדי לסגור את החודש — הרגשתי חסרת תקווה. הכנסה נמוכה למשך חודשים רבים, ופחות ופחות סיבות לקום בבוקר. הרגשתי פחות מאדם.
אג'ה אוונס, מטפלת פיננסית מניו יורק ומחברת הספר Feel Good Finance, מסבירה לווקס כי תחושת רע עם עצמך בתקופת אבטלה או תת-תעסוקה היא דבר נפוץ מאוד.
«אנחנו באמת מבוססים הרבה מעצמנו על מה שאנחנו עושים», היא אומרת, עד כדי כך שמקצוע יכול להיראות כמו «ההיבט החשוב ביותר בזהות שלנו ובאופן שבו אנחנו מציגים את עצמנו לאחרים».
על פי סקר של מרכז המחקר פיו מ-2023, כ-4 מתוך 10 אמריקאים שאינם עצמאים רואים בקריירה שלהם חלק מהותי מזהותם הכוללת. כשאין עבודה, התפיסה העצמית שלנו — וכיצד אנחנו אמורים להציג את עצמנו לאחרים — מתעוותת. ברור שיש הרבה יותר באדם מאשר מעמדו התעסוקתי, אך כשהחברה מעריכה הצלחה כלכלית על פני תכונות אחרות (כגון עד כמה אדם אדיב או הרפתקני), האבטלה יכולה להרגיש כואבת ומבלבלת.
כשאתם מנסים להתמודד עם תקציב חדש, סביר להניח שלא יהיה לכם כסף פנוי לבזבוזים — אולי תיאלצו לדחות הזמנות לארוחות או טיולים ארוכים שתכננתם. החלטה נבונה לצמצם הוצאות יכולה להרגיש מבודדת במיוחד. אם הדברים האלה נשמעים מוכרים, דעו שאתם לא לבד: פיטורים נפוצים בכל התעשיות, ורבים מתמודדים עם המצב הזה כעת.
הנה כמה טיפים מאנשים שחוו זאת (או שחווים זאת כרגע):
תנו לעצמכם זמן להתאבל על העבודה — ועל החיים שהייתם רגילים אליהם
דומניקה דייוויס, בת 47, חשדה שפיטורים ישפיעו על תפקידה כמטאורולוגית בתחנת טלוויזיה לאומית כמעט שנתיים לפני שהדבר קרה, אך זה לא הקל על קבלת הבשורה.
«זה היה מזעזע», היא מספרת לווקס. «חשבתי: אלוהים אדירים, מה אני הולכת לעשות?»
פיליציה פנצה הייתה בת 30, בהריון עם תאומים, והכינה את המעבר מסקוטסדייל, אריזונה, ללוס אנג'לס ב-2010 כשפוטרה באופן בלתי צפוי מתפקידה כמעצבת גרפית.
«פיטורים הם הרסניים», היא אומרת כעת בגיל 46. «זה כמו פרידה בלתי צפויה ממערכת יחסים שנועדה להחזיק מעמד, להימשך».
«קחו נשימה, הרשו לעצמכם להרגיש, ואולי תתאבלו על עבודה שהייתה חלק משגרת חייכם», היא ממליצה. «זה בסדר להרגיש ככה».
תעשו רשימה של מה שאתם יודעים לעשות — ולא רק מה שאתם עושים
כשאיבדתי את עבודתי, הרגשתי שאני מאבדת את הזהות שלי. אך מהר מאוד הבנתי שזה לא המקרה. הכישורים שלי לא נעלמו — הם פשוט היו צריכים מקום חדש לבוא לידי ביטוי. כתבתי רשימה של כל מה שאני יודעת לעשות: כתיבה, עריכה, ניהול פרויקטים, אפילו טיפול בסטרס. פתאום ראיתי שאני לא רק עורכת — אני הרבה יותר מזה.
אנשים רבים שפוטרו מספרים על חוויה דומה. הם מגלים מחדש תחביבים, מיומנויות ישנות, או אפילו מיומנויות חדשות שהם רוצים לפתח. זה הזמן לחקור מה באמת מרגש אותם.
תחזרו לרשת שלכם — אבל בצורה אסטרטגית
אחת הטעויות הגדולות ביותר בתקופת אבטלה היא להתבודד. אנשים רבים מרגישים מבוכה או בושה לדבר על המצב שלהם, אך הרשת שלכם יכולה להיות המקור החשוב ביותר לתמיכה ולהזדמנויות חדשות.
אל תהססו ליצור קשר עם קולגות לשעבר, חברים או משפחה. שתפו אתכם בחיפושים שלכם — לא רק כדי לקבל עזרה, אלא גם כדי לשמור על קשרים שיכולים להוביל למשרות חדשות. קבוצות תמיכה מקוונות או פורומים מקצועיים יכולים גם הם לספק תמיכה והכוונה.
חשוב לזכור: אנשים רבים רוצים לעזור, אבל הם לא תמיד יודעים איך. פשוט שתפו אתכם — ואל תפחדו לבקש עצות או הפניות.
תחלקו את המטרות שלכם לקטנות וניתנות להשגה
כשאתם מתמודדים עם תקופה לא ודאית, קל להרגיש מוצף. במקום לחשוב על המטרה הגדולה — למצוא עבודה חדשה — התמקדו במשימות קטנות וניתנות להשגה. למשל:
- עדכנו את קורות החיים שלכם ביום אחד.
- שלחו חמש מועמדויות חדשות בשבוע.
- השתתפו באירוע נטוורקינג אחת לשבועיים.
- הקדישו 30 דקות ביום ללימוד מיומנות חדשה.
כל הצלחה קטנה תיתן לכם תחושת הישג ותקדם אתכם צעד אחד קדימה. זכרו: גם הדרך הארוכה ביותר מתחילה בצעד אחד.
תנו לעצמכם להיות אנושיים
תקופת אבטלה יכולה להיות קשה, אך היא לא מגדירה אתכם. אל תתנו לה לשנות את התפיסה העצמית שלכם. זכרו: יש הרבה יותר בחיים מאשר עבודה. זה הזמן לחקור תחביבים חדשים, לבלות עם אנשים אהובים, או פשוט לתת לעצמכם זמן לנוח ולהתאושש.
אחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם התקופה הזו היא להתמקד בבריאות הנפשית והפיזית שלכם. פעילות גופנית, מדיטציה, או אפילו יומן אישי יכולים לעזור לכם לשמור על שפיות הדעת. אל תתביישו לבקש עזרה מקצועית אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לה.
לסיכום: תקופת אבטלה היא אתגר גדול, אך היא לא סוף העולם. עם הגישה הנכונה, היא יכולה להיות הזדמנות לצמיחה אישית ומקצועית. תנו לעצמכם זמן להתאבל, תחקרו את הכישורים והחוזקות שלכם, ותשתמשו ברשת שלכם כדי למצוא הזדמנויות חדשות. זכרו: אתם לא לבד, ויש אור בקצה המנהרה.