מדינת אורגון, כמו מדינות רבות במערב ארצות הברית, מוצאת את עצמה מתמודדת עם עלויות כיבוי שריפות שמאמירות משנה לשנה. השנה, למשל, הוציאה המדינה מעל 350 מיליון דולר על מאמצי כיבוי, פי 35 מהתקציב המקורי שהוקצה – 10 מיליון דולר בלבד. עד סוף אוקטובר 2024, כאשר השריפות האחרונות כובו, התקציב המקורי כבר אזל מזמן.
הצורך הדחוף בכספים הביא לתשלומים מאוחרים לקבלנים שסיפקו שירותים חיוניים, החל בחפירת נתיבי עצירה ועד לספקי מזון. המדינה נאלצה לכנס מושב חירום של בית המחוקקים כדי לאשר תקציב נוסף. אירועים אלה חשפו את הליקויים במערכות התקצוב הנוכחיות, הן לכיבוי שריפות והן למאמצי מניעה שמטרתם להפחית את הסיכון לשריפות הרסניות.
התמונה דומה גם במדינות שכנות. באיידהו, למשל, הוקצו השנה כ-38 מיליון דולר לטיפול בשריפות, אך מנהל מחלקת הקרקעות של המדינה, דסטין מילר, ציין כי בהינתן עונת שריפות קשה במיוחד, ייתכן שיהיה צורך בסכום כפול. "אנחנו קצת מודאגים השנה, כי אני לא בטוח שנצליח לכסות את כל מה שעשוי להיות עונת שריפות ארוכה וצפופה", אמר מילר. "התנאים מאוד מדאיגים בעיניי".
מדינות רבות במערב מתמודדות עם מערכות תקצוב מיושנות אל מול עלויות כיבוי שריפות שמאמירות. "כל מדינה מתמודדת עם זה", אמר קייל ויליאמס, סגן מנהל מחלקת היערות של אורגון למוכנות אש. "אני לא מאשים אף אחד שלא מצא פתרון מושלם לכך". עם זאת, השינוי מגיע לאט ובאופן יקר: תשע מתוך עשר השריפות היקרות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית התרחשו מאז 2017.
גורמים מרכזיים לעליית העלויות:
- מדיניות דיכוי אש ממושכת: מאה שנים של ניסיונות למנוע שריפות הובילו להצטברות צמחייה דליקה במרחבים הטבעיים, המוכנה להתלקח בכל רגע.
- שינויי אקלים: מזג אוויר חם ויבש יותר, המאפיין את המערב, מגביר את הסיכון לפריצת שריפות ולהתפשטותן המהירה.
- <개ב>צפיפות יישובים באזורי סיכון: בנייה מואצת של בתים ומתחמים מגורים באזורים מועדים לשריפות מגבירה את הצורך בהתערבות יקרה להגנה על חיי אדם ורכוש, בין אם באמצעות הטלת חומרי כיבוי ממטוסים והליקופטרים או באמצעים אחרים.
אולם, עלויות כיבוי השריפות מהוות רק חלק קטן מההוצאות האמיתיות של אירועי שריפה. לפי דוח של Headwaters Economics משנת 2018, הוצאות כיבוי מהוות כ-9% בלבד מהעלויות הכוללות. יש לקחת בחשבון גם הוצאות על שיקום תשתיות, שיקום נופים פגועים ועלויות נוספות.
כיבוי שריפות הוא תהליך מורכב מבחינה פיננסית ולוגיסטית, בין היתר בשל מגוון בעלי הקרקעות באזורי המערב – חלקן בבעלות פרטית, חלקן בבעלות ממשלתית וחלקן בבעלות שבטים. שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים הוא חיוני, אך הוא מוסיף מורכבות נוספת לניהול התקציבים והמשאבים.
ככל שהעונות היבשות מתארכות והשלגים המעטים נמסים מוקדם יותר, מדינות המערב מתכוננות לעונת שריפות מאתגרת נוספת. ללא שינוי במערכות התקצוב ובגישות הניהול, העלויות ימשיכו לזנק, והלחץ על תקציבי המדינה יגבר.