אחד הדיונים המשמעותיים ביותר שהתקיימו בעקבות ניסיון ההתנקשות של אדם חמוש בוועידת העיתונאים בבית הלבן היה המפגש בין דנה באש מ-CNN לבין חבר הקונגרס ג'יימי רסקין. באש העלתה את הטענה שגם הדמוקרטים נושאים באחריות מסוימת לאירוע, ושאלו את רסקין אם עליהם לחשוב פעמיים על הרטוריקה החריפה נגד טראמפ.
רסקין דחה את הטענה והדגיש כי ביקורתו מופנית כלפי מדיניותו של טראמפ, ולא כלפי אישיותו. הוא אף ציין כי טראמפ, בשונה מהדמוקרטים, מכנה עיתונאים כמו באש "אויבי העם" — דבר שהיא הסכימה כי חורג מכל גבול מקובל. הדיון המשיך והתפתח לסכסוך קטן בין תומכי טראמפ למבקריו, כשכל צד טוען לניצחון, כפי שקורה לעיתים קרובות בדיונים מעין אלה.
אך מתחת לפני השטח של ההתנצחות הקצרה הזו מסתתר מסר חשוב יותר: יחסה הסובלני של התקשורת כלפי האלימות הרטורית של טראמפ, והאפשרויות העומדות בפני הדמוקרטים כדי להעמיד אותה לדין — אפשרויות שהם לרוב נמנעים מלנצל.
הרפובליקנים ניצלו את האירוע — שבו קול טומאס אלן, חמוש היטב, פרץ את אבטחת מלון וושינגטון היילטון, פתח באש וחולל מהומה לפני שנתפס — כדי להאשים את הרטוריקה הדמוקרטית נגד טראמפ. באש, שלא במתכוון, חיזקה למעשה את הטענה הזו בשיחתה עם רסקין:
באש: אתה ועמיתיך הדמוקרטים השתמשתם ברטוריקה חריפה נגד הנשיא. האם אתה חושב פעמיים על כך כשדברים כאלו קורים?
רסקין: איזו רטוריקה בדיוק יש לך בראש?
באש: שהוא נורא למדינה הזו וכו' וכו'.
רוב תשומת הלב התמקדה בשאלתה הראשית של באש, אך ניואנס חשוב הולך לאיבוד כאן. לאחר שבאש שאלת אם הרטוריקה הדמוקרטית נגד טראמפ נושאת באחריות לאירוע — ורסקין השיב כי הוא מתמקד בביקורת על מדיניות כמו זו שהובילה לירי באזרחים אמריקאים המפגינים במיניאפוליס — התרחש הדבר הבא:
רסקין: אני לעולם לא קראתי לעיתונות "אויבי העם". אני חושב שהעיתונות היא החברה הטובה ביותר של העם, וזה בדיוק מה שכתוב בתיקון הראשון לחוקה. אנחנו צריכים את העיתונות כשומרת אמונים נגד כל רמות הממשל — פדרלי, מדינתי, מקומי, הכל.
באש: לא אקבל על כך ויכוח ממך.
מה שנראה בתחילה כהערה שגרתית על השימוש של טראמפ ברטוריקה אלימה עשוי היה להיות הרבה יותר מזה. רסקין למעשה העביר מסר עדין לבאש עצמה, וגם לכל גופי התקשורת: בליבת הפרויקט הפשיסטי של טראמפ נמצא ניסיון להרוס את תפקידה המוסדי של העיתונות החופשית במערכת החוקתית שלנו.
רסקין למעשה אמר לבאש ולעמיתיה כי טראמפ מחויב להרוס את הפרויקט והערכים שבהם הם מקדישים את חייהם המקצועיים: קיומה של עיתונות עצמאית וחזקה כגורם מאזן לכוח במסגרת סדר דמוקרטי ליברלי. הוא הצביע על כך שהדמוקרטים הם בעלי בריתה של העיתונות במאבק הזה, אך לרוב הם נמנעים מלהפעיל את הכלים העומדים לרשותם כדי להגן עליה.