העלות הסביבתית של מרכזי נתונים בחלל: האם זה הפתרון הנכון לעתיד הטכנולוגי?

SpaceX מתכננת להקים מיליון לווייני מחשוב בחלל – והחוקרים מזהירים מפני הנזק הסביבתי

חברת SpaceX הגישה בתחילת השנה בקשה לרשות התקשורת הפדרלית בארה"ב (FCC) להשקת מיליון לווייני מחשוב שיפעילו מרכזי נתונים במסלול סביב כדור הארץ. החברה טענה כי לפרויקט אין השפעה סביבתית משמעותית, ואילו מנכ"ל החברה, אילון מאסק, הסביר באתר החברה כי "בחלל תמיד שמשי" – וכי מרכזי נתונים במסלול הם "ברור שהדרך היחידה להגדיל את היכולות".

אלא שחוקרים מרחבי העולם מזהירים כי החישובים הסביבתיים מורכבים הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון. למרות שמערכות מחשוב בחלל יכולות לפעול ללא הפסקה באמצעות אנרגיה סולארית, ההשלכות הסביבתיות חורגות בהרבה מצריכת החשמל.

פליטת גזי חממה וזיהום אוויר: המחיר הסביבתי של שיגורי טילים

כל שיגור של טיל לחלל מלווה בפליטת מזהמים עצומה. לדוגמה, שיגור בודד של SpaceX Starship שורף כאלף טון של מתאן נוזלי, ומזהם את האטמוספירה באותה מידה כמו עיר קטנה במשך שנה שלמה. בנוסף, פיח שחור הנפלט מטילים נשאר באטמוספירה העליונה במשך שנים, וגורם להתחממות גלובלית חמורה יותר מאשר אותו זיהום בגובה הקרקע.

פיטר האוסון, חוקר מאוניברסיטת נורת'מבריה שפרסם לאחרונה מאמר על סיכוני תשתיות המחשוב בחלל, מסביר: "פיח שנפלט ממכונית נשאר באטמוספירה התחתונה במשך שבועות ספורים, אך כאשר הוא מגיע לאטמוספירה העליונה, הוא יכול להישאר שם במשך שנים".

בנוסף, פליטת אדי מים במהלך השיגור פועלת כגז חממה חזק. בכל שיגור משתמשים בכשני מיליון ליטר מים להגנה על כן השיגור, תהליך שיכול לגרום לשטיפת אבק ורעלים למערכות אקולוגיות מקומיות. במדינת טקסס, למשל, הרשויות הסביבתיות מצאו כי SpaceX הפרה מספר פעמים את חוקי הגנת המים.

סכנות נוספות: תקלות, פסולת אלקטרונית והפרעה למערכות אקולוגיות

תקלות בשיגורים אינן נדירות. בשנת 2023, במהלך טיסת הניסוי הראשונה של Starship, הטיל איבד שליטה והתפוצץ תוך דקות ספורות. שרידי הטיל כיסו את הפארק המדינתי בוקה צ'יקה, בית גידול למינים בסכנת הכחדה, וגרמו לשריפה. מאז, חמישה טילי Starship נוספים התפוצצו במהלך טיסתם.

הציוד המשוגר לחלל מכיל חומרים רעילים רבים, בהם:

• דלקים מבוססי הידרזין – המשמשים לתמרון הלוויינים
• סגסוגת עופרת – המשמשת בלוחות המעגלים
• אמוניה – המשמשת לשליטה תרמית

תאונות עלולות לגרום לשחרור חומרים מסוכנים, ואף לחדירתם מחדש לאטמוספירה ולירידתם על אזורים מיושבים בכדור הארץ. בנוסף, הציוד בחלל אינו מחזיק מעמד זמן רב, והופך לפסולת אלקטרונית שגורמת לנזקים נוספים.

האוסון מציין במאמרו, שפורסם בכתב העת Energy Research Social Science: "ההשפעות הסביבתיות של שריפת לוויינים באטמוספירה אינן מובנות דיין. עם זאת, סביר להניח שהחומרים והגזים הנפלטים תורמים לדילול שכבת האוזון ולהפרעה ליכולת של כדור הארץ לווסת את קרינת השמש".

החלל הופך לצפוף: סכנות נוספות של תחרות לוויינים

החלל כבר עמוס בלוויינים, ומצב זה מחמיר במהירות בעקבות המרוץ של חברות טכנולוגיה להוספת לוויינים נוספים. תחרות זו מגבירה את הסיכון להתנגשויות, ליצירת פסולת חלל נוספת ולהפרעה לתקשורת ולמחקרים מדעיים.

חוקרים קוראים לבחינה מחודשת של הפרויקטים הללו, תוך התחשבות בהשלכות הסביבתיות ארוכות הטווח. האם הפתרון לדרישות המחשוב העתידיות באמת טמון בחלל, או שמא יש לבחון חלופות ברות קיימא יותר על פני כדור הארץ?

"ההשלכות החברתיות והסביבתיות של תשתיות מחשוב בחלל הן הרבה יותר חמורות ממה שאנו בוחנים כיום בהשוואה לאלטרנטיבות מבוססות קרקע."

— פיטר האוסון, חוקר מאוניברסיטת נורת'מבריה