תעלומה בת 170 שנה מקבלת פתרון חלקי

ארכאולוגים הצליחו לזהות באמצעות ניתוח DNA ארבעה אנשי צוות נוספים שנספו במשלחת האבודה של קפטן סר ג'ון פרנקלין, אשר יצאה בשנת 1846 לחקר המעבר הצפון-מערבי באזור הארקטי. הממצאים פורסמו לאחרונה בשני מאמרים מדעיים: אחד בכתב העת Journal of Archaeological Science והשני ב-Polar Record.

רקע היסטורי: המשלחת שנעלמה

ספינותיו של פרנקלין, HMS Erebus ו-HMS Terror, נתקעו בקרח במצר ויקטוריה בשנת 1846. כל 129 אנשי הצוות נספו, ומותם הפך לאחת התעלומות ההיסטוריות המרתקות ביותר. המשלחת יצאה לדרך במאי 1845 ונראתה לאחרונה ביולי אותה שנה במפרץ באפין על ידי קברניטי ספינות צייד לווייתנים.

היסטוריונים הצליחו לשחזר את מהלך האירועים: הצוות בילה את החורף של 1845–1846 באי ביצ'י, שם נמצאו קבריהם של שלושה אנשי צוות. כאשר מזג האוויר השתפר, המשלחת המשיכה לדרום, אך ספינותיה נתקעו שוב בקרח סמוך לאי המלך ויליאם בספטמבר 1846. פרנקלין עצמו נפטר ב-11 ביוני 1847, כפי שעולה ממכתב ששרד וחתום על ידי קפטן ג'יימס פיצג'יימס באפריל 1848.

גורלם של הניצולים

פיצג'יימס, שירש את הפיקוד לאחר מותו של פרנקלין, הוביל 105 ניצולים מהספינות הקפואות. ההערכה היא כי שאר אנשי הצוות נספו במהלך החורף או בניסיונם לצעוד חזרה אל הציוויליזציה. עד היום נמצאו שרידיהם של חלק מהנספים, אך רבים נותרו חסרי זהות.

תרומתו של ניתוח ה-DNA

בשנים האחרונות הצליחו חוקרים לזהות באמצעות ניתוח DNA חלק מהנספים. הממצאים האחרונים מוסיפים ארבעה שמות לרשימת הנפטרים שזוהו עד כה. כל זהות חדשה מספקת עוד חלק בפאזל ההיסטורי המסקרן הזה.

"כל זהות חדשה שנחשפת באמצעות DNA היא צעד נוסף לקראת פתרון אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה של הקוטב הצפוני."

— חוקר מוביל בפרויקט הזיהוי

המשמעות ההיסטורית והמדעית

גילוי זהויותיהם של אנשי הצוות הנוספים מאפשר לחוקרים להבין טוב יותר את תנאי החיים הקשים שעמם התמודדו הנספים. בנוסף, הוא מספק תובנות חדשות על האירועים שהובילו לאסון, כולל תנאי הקרח הקשים, מחלות ותזונה לקויה.

המשלחת של פרנקלין הפכה לסמל של חקר הקוטב הצפוני, והאסון שלה השפיע על מדיניות החקר הארקטי בעשורים שלאחר מכן. כיום, הממצאים החדשים ממשיכים להעשיר את הידע ההיסטורי והארכאולוגי על אחת המשלחות הטרגיות ביותר בהיסטוריה.

מקור: Ars Technica