מדוע הביקורת על הצהרותיה הטבעוניות של בילי אייליש חושפת את הפער השמאלי בארה"ב (וכולם)

בילי אייליש, אחת הזמרות המצליחות בעולם, הפכה לאחרונה למוקד מחלוקת כאשר הצהירה בראיון ל'Elle' כי אכילת בשר היא מעשה לא מוסרי מטבעו. בתשובה לשאלה 'מהו הדבר שבו תעמדי ללא פשרות?', אמרה אייליש: 'אולי לא תאהבו את התשובה שלי, אבל אכילת בשר היא מעשה לא נכון'. היא הוסיפה כי טוענים לאהבת בעלי חיים תוך כדי אכילתם מהווה צביעות: 'את יכולה לאכול בשר ולהמשיך לאהוב בעלי חיים, אבל לא תוכל לעשות את שני הדברים בו זמנית'.

הצהרתה של אייליש, בין אם מסכימים איתה ובין אם לא, יכולה לשמש כדוגמה ללימוד לוגיקה בסיסית. ניתן לאהוב בעלי חיים מסוימים, כמו כלבים וחתולים, ולצרוך בעלי חיים אחרים, כמו עופות וחזירים. אולם, טענה לאהבת כל בעלי החיים תוך כדי צריכתם היא סתירה פנימית מובהקת. ובכל זאת, האמריקאים צורכים מדי שנה בממוצע כ-37 בעלי חיים (ומגיעים ל-174 אם כוללים סרטנים). עוד לפני השחיטה, 99% מבעלי החיים הללו גדלים בתנאים קשים ביותר.

אך לא רק הלוגיקה עומדת למבחן כאן. התגובות החריפות לריאיון, בעיקר ברשתות החברתיות, הגיעו דווקא מצד אנשים בעלי השקפה פוליטית שמאלית, בדומה לאייליש עצמה. רוב הביקורת לא הגיעה מאנשי ימין או מטיפים תזונתיים, אלא מאנשים המזדהים עם השמאל הקיצוני. עוצמת התגובות המחישה כיצד אנשים נוטים למצוא הצדקות קלוקלות או לא הגיוניות כדי להתעלם מהסבל של בעלי החיים, ללא קשר להשקפתם הפוליטית.

פסיכולוגים מכנים תופעה זו בשם 'הפרדוקס הבשרי' – הקונפליקט הנפשי המתעורר כאשר אהבת בעלי החיים מתנגשת עם הרצון לאכול אותם. האופן שבו אנשים מתמודדים עם הפרדוקס תלוי לעיתים קרובות בהשקפתם הפוליטית.

אצל אנשי ימין: לעיתים הם מנסים לפתור את הקונפליקט באמצעות טיעונים דתיים ('אלוהים נתן לנו בעלי חיים לאכילה'), פוליטיים ('הגבלת צריכת הבשר פוגעת בחירותי') או אפילו ביולוגיים ('בני אדם עליונים על בעלי חיים אחרים').

אצל אנשי שמאל: התגובות לריאיון של אייליש הדגימו כיצד חלקם משתמשים בערכים שמאלניים כדי לתקוף טבעונות. חלקם טענו כי טבעונות היא 'קולוניאליסטית' או 'אנטי-ילידית', בעוד אחרים טענו כי 'אין צריכה אתית תחת הקפיטליזם' וכי טבעונות היא תגובה חסרת אונים למערכת אכזרית. טיעונים אלו ממחישים כיצד פוליטיקה יכולה לעוות את היחס לבעלי חיים ולהצדיק סתירות פנימיות.

הסערה סביב הצהרותיה של אייליש חושפת לא רק את הפער בין ערכים לבין התנהגות בפועל, אלא גם את האופן שבו פוליטיקה משפיעה על יחסינו לבעלי חיים. האם נוכל אי פעם לגשר על הפער הזה, או שמא נמשיך למצוא הצדקות לאכזריות בשם עקרונות פוליטיים?