מיליארדרים פרוגרסיביים: האם עושר יכול לשנות את הפוליטיקה?

תומאס סטייר, מיליארדר ומועמד המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל קליפורניה, זכה לאחרונה לתמיכה נרחבת מצד פעילים שמאליים, כולל ארגונים כמו Our Revolution ואיגוד האחיות בקליפורניה. תמיכה זו מגיעה למרות הספקות המסורתיים לגבי מועמדים עשירים בפוליטיקה.

סטייר, שתרם כ-132 מיליון דולר לקמפיין שלו, הצליח להבטיח תמיכה גם מצד סניף קליפורניה של הדמוקרטים הסוציאליסטים באמריקה, אשר הגדירו אותו כ"המועמד הפרוגרסיבי ביותר מבין המועמדים הניתנים לבחירה כיום". ההחלטה אף ייעצה לחברי המפלגה שלא להצביע למועמדים פרוגרסיביים יותר כמחאה.

סטייר אינו היחיד בעשור האחרון. גם ג'יי בי פריצקר, מושל אילינוי ומיליארדר ממשפחת המלונות הייאט, זכה לתשבחות מצד כותבים ופעילים שמאליים בזכות מדיניותו הפרוגרסיבית. פריצקר אף נזכר כמועמד פוטנציאלי לנשיאות ב-2028. בנוסף, רו ח'אנה, חבר הקונגרס מטעם קליפורניה, בעל הון מוערך של 232.7 מיליון דולר, נחשב לאחד המועמדים המובילים במסלול ה"ברני" לקראת הבחירות לנשיאות באותה שנה.

סאיקט צ'קרברטי, שהיה שותף בהקמת חברת התשלומים Stripe וצבר הון רב, מנהל כעת קמפיין פריימריז למושב בבית הנבחרים האמריקאי, תוך שהוא מבקש לתמוך באג'נדה הפרוגרסיבית.

מדוע הפעילים השמאליים תומכים במיליארדרים?

התופעה מעוררת תהיות בקרב רבים, שכן היא סותרת את הביקורת המסורתית נגד השפעתם של מיליארדרים על הפוליטיקה האמריקאית, במיוחד לאחר החלטת Citizens United ב-2010, שאפשרה למימון פרטי להשפיע רבות על הבחירות.

פעילים שמאליים טוענים כי מועמדים אלה, למרות עושרם, נוקטים בעמדות פרוגרסיביות קיצוניות יותר מאשר המפלגה הדמוקרטית המסורתית. סטייר, למשל, הבטיח לקדם רפורמות בבריאות, חינוך וסביבה, תוך שהוא מדגיש את מחויבותו לאוכלוסיות המוחלשות. פריצקר, מצדו, קידם חוקים לקידום זכויות עובדים והגנת הסביבה במדינתו.

עם זאת, חלק מהפעילים עדיין סקפטיים. הם מצביעים על כך שמיליארדרים כמו סטייר משתמשים בעושרם כדי להשפיע על התקשורת והדיון הציבורי, תוך שהם ממנפים את מעמדם כדי לקדם את עצמם פוליטית. אחרים טוענים כי תמיכה זו היא אסטרטגית בלבד, ותו לא.

ההיסטוריה חוזרת: מיליארדרים בפוליטיקה האמריקאית

התופעה של מיליארדרים בפוליטיקה אינה חדשה. עוד במאה ה-19, משפחות עשירות כמו משפחת רוזוולט השפיעו רבות על הפוליטיקה האמריקאית. פרנקלין ד. רוזוולט, למשל, היה יורש של אחת המשפחות העשירות והמשפיעות ביותר באותה תקופה, והוביל רפורמות חברתיות וכלכליות גדולות.

עם זאת, ההבדל העיקרי כיום הוא שפעילים שמאליים, שבעבר התנגדו למיליארדרים, מאמצים כעת מועמדים אלה מתוך תקווה שהם יקדמו שינוי אמיתי. הם מאמינים כי מועמדים אלה יהיו פחות כפופים לאינטרסים העסקיים המסורתיים של המפלגה הדמוקרטית, ויותר קשובים לציבור הרחב.

בין אם מדובר בתופעה זמנית או בשינוי מגמה, ברור כי השילוב בין עושר לפוליטיקה פרוגרסיבית מעורר דיון ציבורי נרחב. האם מיליארדרים יכולים לשנות את הפוליטיקה האמריקאית לטובה? התשובה עשויה להתברר בשנים הקרובות.