בית המשפט העליון הרס את הדמוקרטיה כשאמר את האמת בקול רם

בית המשפט העליון של ארצות הברית, שבו רוב שופטים רפובליקנים, ביטל השבוע תיקון משנת 1982 לחוק זכויות ההצבעה האמריקאי. התיקון חייב מדינות מסוימות ליצור מחוזות בחירה שבהם הרוב יהיה שחור או לטיני, כדי להבטיח ייצוג הולם לקבוצות אלו. ההחלטה, שהתקבלה ביום רביעי האחרון, מעוררת מחדש את מלחמת הגרימנדרינג (שינוי גבולות מחוזות בחירה לטובת מפלגה מסוימת) ברחבי המדינה.

תגובת המדינות לא איחרה לבוא: בלואיזיאנה השעו את הבחירות לבית הנבחרים האמריקאי עד שיוכנו מפות חדשות שיבטיחו ניצחון לרפובליקנים הלבנים. במיסיסיפי יתכנסו המחוקקים למושב מיוחד כדי לדון בשינויי גבולות דומים. במדינות טנסי ואלבמה צפויים גם כן שינויים שיגבירו את כוחם של הרפובליקנים הלבנים לקראת בחירות האמצע הקרובות.

מה עומד מאחורי ההחלטה?

ארה"ב מעולם לא הייתה בעלת הגנות חזקות נגד גרימנדרינג, וזו אפשרה לבעלי הון להשפיע על הפוליטיקה במשך עשרות שנים. המצב החמיר לאחר שבית המשפט העליון הודיע במפורש כי לא יתערב בנושא. במקביל, ההחלטה העניקה לג'ו ביידן אישור לתבוע את יריביו הפוליטיים. בינתיים, קבוצות שמאליות מתכננות להתמודד עם המפות המנופחות של הרפובליקנים באמצעות מפות מנופחות משלהן.

התוכנית של קבוצות השמאל

ארגון Fair Fight Action, שהוקם על ידי המועמדת הדמוקרטית לשעבר למשרת מושלת ג'ורג'יה, סטייסי אברמס, הציג תוכנית להפיכת 10 מושבים בבית הנבחרים האמריקאי לכחולים באופן מיידי. בנוסף, הארגון שואף להפוך עד 22 מחוזות בחירה למנופחים לטובת הדמוקרטים, אם הדמוקרטים יצליחו להשיג רוב במדינות המפתח הנכונות.

ההחלטה האחרונה היא רק חלק ממאבק הגרימנדרינג המתמשך, שממשיך גם ממדינות כמו טקסס, קליפורניה, וירג'יניה ופלורידה. בית המשפט העליון נושא באחריות רבה גם למאבקים הקודמים: בשנת 2019, בפסק הדין Rucho v. Common Cause, קבע רוב שופטי בית המשפט כי בתי המשפט הפדרליים לא יוכלו לעולם להתערב בחסימת מפות גרימנדרינג מפלגתיות. בכך, המחוקקים המנופחים כבר לא נדרשים לדאוג אם המפות שהם מציירים הן חוקתיות או לא.

היסטוריה של אי-בהירות אסטרטגית

לפני שנת 2019, ארה"ב לא הייתה בעלת הגנות חזקות נגד גרימנדרינג, אך בית המשפט שמר על עמימות אסטרטגית: הוא מעולם לא פסל מפה שנועדה לתת יתרון לאחת המפלגות, אך גם השאיר פתח להתערבות במקרה של גרימנדרינג קיצוני. עמימות זו הייתה משמעותית: לפני 2019, מחוקקים במדינות השונות ציירו מפות מנופחות, אך בדרך כלל עשו זאת אחת לעשור (בהתאם למפקד האוכלוסין האמריקאי). גם כאשר צוירו מפות מוטות, המחוקקים לא תמיד ניסו לדחוק את גבולותיהן לקצה.