מחלקת המדינה של ארצות הברית פרסמה השבוע מסמך רשמי המאשר כי ארצות הברית נכנסה למלחמה באיראן בעקבות בקשתה של ישראל. המסמך, שנכתב על ידי יועץ המשפטי של המחלקה, ריד ד. רובינשטיין, מציין כי ארצות הברית "מעורבת בסכסוך זה בעקבות בקשתה ובהגנה קולקטיבית על בעלת בריתה ישראל, וכן במסגרת זכות ההגנה העצמית המובנית של ארצות הברית".
המסמך מתבסס על מספר מכתבים ששלחה המחלקה למועצת הביטחון של האו"ם כדי להוכיח את הקשר בין המדינות. ההצהרה הפומבית הזו סותרת לחלוטין את טענותיו החוזרות ונשנות של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, לפיהן ישראל לא השפיעה כלל על החלטתו לפרוץ מלחמה נוספת במזרח התיכון.
טראמפ אף התייחס השבוע לנרטיב המתגבש ברשת החברתית Truth Social, וכתב כי "ישראל מעולם לא דיברה איתי על המלחמה באיראן", אך הוסיף כי "תוצאות ה-7 באוקטובר, יחד עם דעתי לאורך כל חיי לפיה איראן לעולם לא תוכל להשיג נשק גרעיני, היוו את ההחלטה".
על פי דיווחים של הניו יורק טיימס מוקדם יותר החודש, ההחלטה על מעורבות ארצות הברית במלחמה התקבלה לאחר פגישה שהתקיימה ב-11 בפברואר בבית הלבן בין טראמפ, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ופקידים נוספים. על פי הדיווחים, הייתה זו השפעתו הישירה של נתניהו, יחד עם קמפיין לחץ שהפעיל, שהביאו את ארצות הברית למלחמה.
פקד הצבא האמריקאי אף ייעצו לטראמפ כי חלקים מתוכניתו של נתניהו לתקוף את איראן היו "מוגזמים", אך בשלב זה כבר היה טראמפ נחוש בדעתו להפיל את המשטר האיראני.
סביר להניח שנתניהו ממשיך להחזיק במושכות ההחלטה. בחודש שעבר אמר טראמפ לעיתון Times of Israel כי ההחלטה לסיים את המלחמה באיראן תהיה "החלטה הדדית" שהוא יקבל יחד עם נתניהו. עם זאת, ישראל לא הקלה על תהליך השלום, והפרה שוב ושוב הסכמי הפסקת אש רעועים באמצעות תקיפות בלתי פוסקות במדינות שכנות.
לא ברור מה המלחמה באיראן השיגה עד כה. יחד, ארצות הברית וישראל הרגו אלפי אזרחים איראניים והשמידו תשתיות אזרחיות במדינה. בינתיים, 13 חיילים אמריקאים נהרגו. המשטר האיראני לא הופל, ואף הפך לקיצוני יותר. בנוסף, המלחמה גרמה לזינוק במחירי המחיה ברחבי העולם והחריפה את היחסים הבינלאומיים, במיוחד בין ארצות הברית לבעלות בריתה במערב. עלות המלחמה לארצות הברית נאמדת ביותר מ-60 מיליארד דולר עד כה, והיא עולה למעלה ממיליארד דולר ביום. המלחמה אף הובילה לדחיית האידאולוגיה של תנועת MAGA בקרב הציבור האמריקאי, כאשר אזרחים הופכים יותר ויותר מאוכזבים מנשיאם הלא יציב והבלתי צפוי.