אני רגיל לשמוע ביקורות על עמדותיי בנושא התמכרויות. אבל לא ציפיתי שאשמע אותן גם בנוגע לבינה מלאכותית.

אני מארח פודקאסט העוסק בהתמכרויות, ודיון במחלוקת הוא חלק בלתי נפרד מעבודתי. כשאני מארח אדם בהחלמה, חלק מהמאזינים טוענים שהגנתי יתר על המידה על תוכניות 12 הצעדים — ואחרים טענו שלא הייתי מספיק אמפתי. כשאנו דנים בטיפולים תרופתיים, יש הטוענים שהם מצילים חיים, בעוד אחרים גורסים שההחלמה צריכה להיות "נטולת סמים".

הדיון הזה מזכיר לי שוב עד כמה התמכרויות הן נושא מורכב ורב-גוני. אך לאחרונה, אני מוצא את עצמי משווה בין ההתמכרויות המסורתיות לבין התלות ההולכת וגוברת בבינה המלאכותית שאנו מפתחים כעת.

הרי מהי התמכרות אם לא תלות מוגזמת בהתנהגות או בחומר, הגורמת לנזק משמעותי לחיינו? אם נחליף את המונח "סמים" ב-"בינה מלאכותית", נוכל לראות תמונה מטרידה: אנשים שמבלים שעות ארוכות מול מסכים, מתעלמים ממערכות יחסים אישיות ומזניחים את בריאותם הנפשית — הכל בשם ההתקדמות הטכנולוגית.

רפואת ההתמכרויות מלמדת אותנו שמניעה היא המפתח. בדיוק כפי שאנו מעודדים אנשים להימנע משימוש בסמים עוד לפני שהם הופכים לתלויים, עלינו לקבוע גבולות ברורים לשימוש בבינה מלאכותית. זה לא אומר שנפסיק להשתמש בטכנולוגיה, אלא שנשמור על איזון ושנשקול היטב את ההשפעות שלה על חיינו.

אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא שהבינה המלאכותית נועדה להיות מרגיעה ומהנה. היא מציעה פתרונות מהירים, בידור אינסופי ומידע נגיש בקלות — בדיוק כמו הסמים. ההבדל הוא שבעוד הסמים גורמים לנזק מיידי וברור, הנזק מהתמכרות ל-AI הוא לעיתים קרובות נסתר ועדין. אנחנו לא תמיד מודעים לכך שאנו מבזבזים זמן יקר, מחמיצים הזדמנויות חברתיות או סובלים ממתח נפשי כתוצאה משימוש מופרז.

אז מה ניתן לעשות? ראשית, עלינו להיות מודעים לסכנות הפוטנציאליות. שנית, עלינו לקבוע גבולות אישיים ברורים: למשל, להגביל את זמן המסך היומי, לקחת הפסקות קבועות מהטכנולוגיה ולהקדיש זמן לפעילויות שאינן דיגיטליות. לבסוף, עלינו לחנך את עצמנו ואת הסובבים אותנו לגבי הסכנות הללו, בדיוק כפי שאנו עושים עם התמכרויות אחרות.

בסופו של דבר, הבינה המלאכותית היא כלי רב עוצמה שיכול לשפר את חיינו בדרכים רבות. אך כמו כל כלי, היא דורשת אחריות ושימוש מושכל. בלי גבולות, היא עלולה להפוך למכורה מסוכנת — ממש כמו הסמים שאנו מנסים להימנע מהם.

מקור: STAT News