איגודי עובדים בארצות הברית, שבעבר הובילו מאבקים היסטוריים למען זכויות עובדים כמו יום עבודה בן שמונה שעות, שכר מינימום פדרלי וחוקי בטיחות בעבודה, מוצאים עצמם היום בתפקיד מפתיע: הם תומכים בהקמת מרכזי עיבוד נתונים של בינה מלאכותית ברחבי המדינה, למרות ההתנגדות הנרחבת מצד שמאל וימין כאחד.
במקום להילחם בפרויקטים אלה, איגודי העובדים הפכו לכוח מרכזי בתמיכה בהם, לצד תאגידי ענק טכנולוגיים ורפובליקנים פרו-עסקיים – קבוצות שלרוב מזוהות עם עמדות אנטי-עובדים. הסיבה העיקרית לכך היא יצירת מקומות עבודה זמניים בתחום הבנייה.
כאשר חברות פיתוח מרכזי נתונים מחפשות שטחים להקמת המתקנים שלהן, אחת ההבטחות המרכזיות שהן מציעות היא תעסוקה: הן מבטיחות עבודה זמנית בתחום הבנייה ועבודה קבועה לאחר מכן. עם זאת, ידוע כי מרכזי נתונים אינם מספקים תעסוקה איכותית ומסיבית לטווח ארוך. הם כן דורשים כמויות עצומות של עבודה זמנית להקמתם, מה שמביא תועלת מיידית לאיגודי הבנייה.
«כאשר אנשים אומרים ש'מרכזי הנתונים הם שורש כל הרע', אנחנו אומרים: 'תראו, הם כן יוצרים המון עבודות בנייה, שאנחנו חיים ועובדים בהן בקהילות שלכם'», אמר רוב בייר, נשיא מועצת איגודי הבנייה והבנייה בפנסילבניה, לסוכנות הידיעות AP.
התופעה אינה חדשה, אך היא מתרחבת ככל שאיגודי העובדים מאבדים מכוחם. דוגמה בולטת היא תמיכת ה-AFL-CIO, הפדרציה הגדולה ביותר של איגודי עובדים בארצות הברית, במלחמת וייטנאם בשל ההשפעה הכלכלית החיובית שלה על התעשייה – תמיכה שבאה על חשבון התנועה האנטי-מלחמתית הפרוגרסיבית.
הטרגדיה האמיתית כאן היא לא שמאבדים את היכולת להילחם, אלא שמאבדים את היכולת לזכור למען מי אנחנו נלחמים מלכתחילה.