האם השימוש שלך ב-AI משבש את המוח שלי?

בשנים האחרונות, כשסיקרתי את התופעה של תכני AI זולים ברשתות החברתיות, פניתי לחברים ומשפחה בבקשה לשלוח לי דוגמאות לתכנים כאלה. חלק מהם שלחו תמונות ברורות של נופים מדע בדיוניים שנוצרו ב-AI, תמונות כמו 'ספינת השרימפס ישו', או תמונות של ילדים רעבים שנראו מזויפות. אך חלק מהם שלחו תמונות שהם חשבו שהן מזויפות, אף על פי שלא היו כאלה. הגנה המנטלית שלהם הייתה כה חזקה, עד שהם העדיפו להניח שתמונות אנושיות הן מזויפות ולא להיפגע מהן.

כיום, גלישה באינטרנט או צריכת תוכן כלשהו פירושה חשיפה בלתי פוסקת ל-AI מכל הסוגים. אנשים מאבדים את היכולת להבחין בין אמיתי למלאכותי, והמוח שלנו נדרש לבצע חישובים בלתי פוסקים: האם זה AI? האם זה משנה אם זה AI? מדוע זה נראה או נשמע מוזר כל כך? האם זה אדם בכלל? אנו רגילים לצפות בתכני AI במקומות צפויים כמו תוצאות החיפוש של גוגל, פוסטים מושכי תגובות בלינקדאין, או בפיד של פייסבוק ואינסטגרם. אך כיום, התחושה היא שתכני AI נמצאים בכל מקום, מכל הכיוונים, ואי אפשר להימנע מהם.

זה לא שאני מתעב תכני AI או שאני מפחד להיפגע מהם. אלא שמשהו קורה למוח שלי: הוא הפך למשטרת ה-AI. כל דבר מרגיש מוזר באופן בלתי נסבל. אני יושב לקרוא, לצפות או להקשיב למשהו, ולפתע אני מבחין במשהו שלא נכון. פשוטו כמשמעו, אני מרגיש שאני מאבד את שפיותי.

דוגמה אחת: לפני שבוע, בניסיון להימנע מכתבה נוספת על הירי בוועידת העיתונאים בבית הלבן, הקשבתי לפרק של הפודקאסט 'Everyone’s Talkin’ Money', פודקאסט שעוסק במיסים ומנחה על ידי שרי רש, אדם אמיתי עם מאות פרקים. כשהחלה הקריינית לקרוא את הטקסט הפתיחה, שמעתי: 'המעבר שאני רוצה שתעשו היום — וזה המעבר ששינוי הכל — הוא להתחיל לראות את החזר המס שלכם כמידע, לא כחשבון, לא כסמל של בושה, אלא כמידע.' הטקסט המשיך בצורה לא אנושית, עם קלישאות כתיבה של AI אחת אחרי השנייה. המוח שלי הפסיק להקשיב לטקסט והחל לתהות: האם רש משתמשת ב-AI?