סדרת סרטי 'מלחמת הכוכבים' החלה עוד בשנות ה-90, אך למעט 'אימת הפנטום' משנת 1999, רוב הסרטים שנוצרו באותה תקופה שמרו על סגנון קולנועי קלאסי, בהשראת יוצרי עבר כמו ג'ון פורד ואקירה קורוסאווה. טרילוגיית הקדם-טרילוגיה אף המשיכה בקו הזה, למרות המעבר לטכנולוגיית CGI וצילום דיגיטלי מתקדם.
אולם, הצצה ראשונה לסרט החדש 'המנדלוריאן וגרויגו' – בהקרנות מיוחדות באולמות IMAX – חשפה שינוי דרמטי בסגנון. הבמאי ג'ון פאברו, שגדל בתקופת שנות ה-90 וכתב ושיחק בסרט 'Swingers', מביא עימו שפה קולנועית שונה מזו של ג'ורג' לוקאס. במקום כתוביות הפתיחה המסורתיות עם מוזיקת ג'ון ויליאמס, הצופים נחשפו לכרטיס כותרת המתאר את המצב ההיסטורי לאחר נפילת האימפריה ב'שובו של הג'דיי' (1983). שיטה זו מזכירה סרטי דרמה היסטוריים כמו 'גלדיאטור' ו'לב אמיץ', ומאפשרת גם לצופים חדשים להיכנס לעלילה במהירות.
השינוי באווירה מתחזק במהלך 26 הדקות הראשונות של ההקרנה, שהיא החשיפה הנרחבת ביותר לסרט הראשון מזה שבע שנים – אף יותר מ-17 הדקות שהוצגו ב-CinemaCon בחודש שעבר. אחד הרגעים המרשימים ביותר כולל קרב שלג בין AT-AT עצום ל-AT-ST קטן יותר, אותו מפעילים המנדלוריאן (פדרו פסקל) וגרויגו, בן לווייתו בגודל בובה. בסביבה הקפואה והאנכית של מסך IMAX, הסצנה מעניקה תחושת קנה מידה עצומה כאשר דין ג'ארין מביט למעלה אל המכונה הקרה והמאיימת שלו.
הסצנה מציעה גם חוויה מהנה למעריצים מזדמנים של 'מלחמת הכוכבים', שמעולם לא תהו מה עלה בגורלן של מדי הסנוטרופרים המפוארות לאחר שעזבו את הות' ב'האימפריה מכה שנית'. נראה כי הן נשלחו אל סלע קפוא אחר, ממשיכות לסבול תחת שלטון שרידי האימפריה.
עם זאת, למרות ההשראה מ'האימפריה מכה שנית' – הנחשב לאחד הסרטים הטובים בזיכיון – הטון של 'המנדלוריאן וגרויגו' קליל ואנכרוניסטי יותר. הסצנה נפתחת בפגישה של שרידי האימפריה, המתכננים באופן לא מוצלח להשיב את תפארתה העבר. בהקשר זה, המנדלוריאן אינו רק צייד ראשים מערבי, אלא הפנטזיה האולטימטיבית של סרטי פעולה: בלתי מנוצח, בלתי מתפשר, והפעם – עם נופך נוסף של הומור ורגש.