יום שלישי בקאן: הסרט 'סקס ומוות' נחשף, ופלטפורמת יצירת סרטים בעזרת בינה מלאכותית מוצגת לראשונה

יום שלישי בקאן: הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע נמצא בעיצומו, ויום רביעי האחרון הביא עימו שתי התפתחויות משמעותיות – השקה של סרט מצופה ביותר והצגת פלטפורמת יצירת סרטים חדשה המבוססת על בינה מלאכותית.

הסרט 'סקס ומוות' נחשף לראשונה

הסרט ‘סקס ומוות במחנה מיאסמה’ של היוצרת ג'יין שונברון, שזכתה להכרה בזכות סרטה הקודם ‘ראיתי את הטלוויזיה זוהרת’, הוצג לראשונה במסגרת קטגוריית Un Certain Regard בפסטיבל קאן. הסרט זכה לתגובות נלהבות מצד הקהל והמבקרים הנוכחים באולם.

שונברון, שכתבה וביים את הסרט, תיארה אותו כמחווה לסרטי הסלאשר של שנות ה-80 וכדיוקנאות אינטנסיבי של חוויית הטרנסג'נדריות. בסרט מככבות חנה איינבירן וג'יליאן אנדרסון, לצד השחקניות אווה ויקטור, זאק צ'רי, שרה שרמן, ג'סמין סבוי בראון וג'ק הייבן.

עלילת הסרט עוקבת אחר במאית (איינבירן) שמגויסת לביים מחדש סדרת סרטים ותיקה בשם ‘מחנה מיאסמה’, בתקווה לשכנע כוכבת מסתורית (אנדרסון) להשתתף בפרויקט. אנדרסון, ששיחקה בתפקיד ה'נערה האחרונה' בסרט המקורי, הופיעה גם היא באירוע לצד שונברון ואיינבירן.

המבקר זכרי לי ממגזין Cannes כתב על הסרט:

‘קשה לקבל ולעכל בשלב ראשון את הבשורה החדשה הזו, אך מתנתה הגדולה של עבודתה של שונברון היא ברוח ההזמנה הנדיבה שלה. התמסרו לאורכה המובטח והמשוגע שלה ותראו כיצד הקשקשים נופלים מעיניכם.’

הקהל באולם התרגש עד כדי כך שהמחיאות הכפיים נמשכו תשע דקות, כאשר איינבירן ניסתה להודות לצוות במהלך שלוש דקות מתוכן.

דיונים על בינה מלאכותית בתעשיית הקולנוע

במקביל להצלחתו של הסרט, התקיימו דיונים נרחבים על השפעת הבינה המלאכותית על עולם הקולנוע. במסגרת הפסטיבל הוצגה לראשונה פלטפורמה חדשה ליצירת סרטים בעזרת בינה מלאכותית, שמטרתה לחולל מהפכה בתהליכי היצירה והפקת הסרטים.

הסערה סביב המחיאות הכפיים הממושכות

במאמר דעה נוקב כתב העיתונאי סטיב פונד כי הגיע הזמן להפסיק את מנהג המחיאות הכפיים הממושכות שמאפיין כמעט כל הקרנת בכורה בפסטיבל קאן. לדבריו,

‘פעם היו הכלים החיוניים לכתב או מבקר בקאן הם מחברת ועט. כיום, לצערנו, יש להוסיף לרשימה גם אפליקציית שעון עצר בטלפון.’

פונד טען כי המנהג השתלט על הדינמיקה של הפסטיבל, והפך למטרה בפני עצמה במקום להיות תגובה אמיתית לאיכות הסרט. הוא הוסיף:

‘הגענו למצב שבו מחיאות כפיים של ארבע דקות נחשבות לסימן של חולשה. אם הקהל לא עומד במשך חמש דקות, זה נחשב לכישלון.’

למרות הביקורת, נראה כי המחיאות הכפויות הממושכות הפכו לחלק בלתי נפרד מהאירועים המרכזיים בפסטיבל, ומעוררות שאלות על האותנטיות של התגובות בתעשייה.