כשמחשבי קוונטום יתקפו את הביטקוין שלך: מה אומרת החוק לגבי גניבה או החזרה לחוקי הנכסים הקלאסיים?

הסכנה האמיתית: מתי ביטקוין הופך לפגיע?

לא כל הביטקוין חשוף באותה מידה לאיום הקוונטי. ברוב המקרים, כתובת ביטקוין אינה חושפת את המפתח הציבורי עד שהבעלים מבצע עסקה. משמעות הדבר היא שתוקף קוונטי אינו יכול פשוט לבחור כתובת לא מנוצלת ולשלוף ממנה את המפתח הפרטי.

הסכנה האמיתית טמונה בקטגוריות מוגבלות יותר של מטבעות:

• פלטים מוקדמים מסוג 'pay-to-public-key' (P2PK): מפתחים ציבוריים חשופים לחלוטין בבלוקצ'יין.
• מבני סקריפט ישנים: חלקם חושפים מפתחים ציבוריים באופן דומה.
• פלטים מסוג Taproot (P2TR): מפתח ציבורי בן 32 בייט חשוף ישירות בעת יצירת הפלט.
• שימוש חוזר בכתובות: כאשר משתמש מבצע עסקה וחושף את המפתח הציבורי שלו, מטבעות שנותרו בכתובת הופכים לפגיעים.

התזמון של האיום הזה התקצר משמעותית. ב-31 במרץ 2026 פרסמה חברת Google Quantum AI מחקר המציג פריצה אפשרית של עקומת secp256k1 של ביטקוין באמצעות פחות מ-500,000 קיוביטים פיזיים – צמצום של פי 20 מההערכות הקודמות שעמדו על תשעה מיליון קיוביטים. המחקר אף מדגים את וקטור ההתקפה דרך מאגר העסקאות (mempool) במהלך...

השאלה המשפטית: גניבה או החזרה של נכס נטוש?

הדיון סביב ההשפעה המשפטית של פריצה קוונטית על ביטקוין מתמקד בשאלה אחת מרכזית: כאשר מישהו משתמש במחשב קוונטי כדי לחשוף מפתח פרטי של ארנק ישן ולהעביר את המטבעות, האם מדובר בהחזרה של נכס נטוש או בגניבה?

בחודש אפריל 2026 הוגשה הצעה לשדרוג BIP-361, שמטרתה להקפיא למעלה מ-6.5 מיליון ביטקוין הנמצאים ב-UTXO פגיעים לקוונטים, כולל למעלה ממיליון מטבעות המשויכים לסאטושי נאקמוטו. ההצעה הפכה את הדיון מויכוח תאורטי למאבק חי על בעלות, החרמה ומשמעות הנכסים במערכת שמזהה רק שליטה.

חוק הנכסים הקלאסי מספק תשובה ברורה: מדובר בגניבה. תשובה זו עשויה להדאיג חלק מבעלי הביטקוין, שכן הרשת עצמה אינה מאכפת את הבעלות באופן שבו עושים זאת בתי המשפט – היא מאכפת שליטה. אם ניתן להציג הוכחה תקפה לביצוע העסקה, הרשת מקבלת אותה. אולם דווקא העובדה שהרשת נשענת על שליטה הופכת את השאלה המשפטית לחשובה עוד יותר.

חוק הנכסים הקלאסי אינו מסתיר את הסוגיה: מטבעות ישנים אינם הופכים לנטושים רק משום שעבר זמן רב מאז נוצרו. מי שמשתמש במחשב קוונטי כדי לחשוף מפתח פרטי ולהעביר מטבעות שאינם שלו מבצע גניבה על פי חוק.

האתגר הטכני: האם הפרוטוקול יכול להתגונן?

השאלה הטכנית הראשונה נותרה: האם ביטקוין יכול להתגונן מפני פריצה באמצעות מפתחות קוונטיים? התשובה היא כן, אך הדבר דורש שינויים בפרוטוקול:

• סוגי כתובות חדשים: מעבר לכתובות פחות חשופות כמו 'pay-to-script-hash' (P2SH) או כתובות SegWit.
• כללי הגירה: הנחיות למשתמשים להעביר מטבעות לכתובות מאובטחות יותר.
• פורקים רכים (soft forks): עדכוני תוכנה שיאפשרו למערכת להכיר במטבעות חדשים תוך שמירה על תאימות לאחור.
• הפסקת שימוש במפתחות ישנים: הוצאת מפתחות פגיעים משימוש פעיל.
• סיבוב מפתחות: עדכון מפתחות פרטיים באופן שוטף כדי להקטין את הסיכון.

אולם השינויים הללו אינם פותרים את השאלה המשפטית. גם אם הפרוטוקול יתגונן מפני פריצה, השאלה מה יאמר החוק על פעולה שכבר בוצעה – באמצעות מפתח שנחשף באמצעות מחשב קוונטי – נותרת בעינה.

העתיד המשפטי: מי בעל המטבעות הישנים?

הדיון סביב BIP-361 מדגים את המתח בין טכנולוגיה למשפט. ההצעה להקפיא מטבעות פגיעים מעוררת שאלות עמוקות על משמעות הבעלות בביטקוין:

• האם מטבעות שאינם מועברים במשך שנים הופכים לנטושים?
• האם שימוש במחשב קוונטי כדי לחשוף מפתח פרטי מהווה פעולה חוקית של החזרת נכס?
• האם הרשת עצמה יכולה לקבוע את הבעלות, או שזו סוגיה שצריכה להוכרע בבתי המשפט?

חוק הנכסים הקלאסי אינו מותיר מקום לספק: מטבעות שאינם מועברים במשך שנים אינם הופכים לנטושים. מי שמשתמש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כדי לחשוף מפתח פרטי ולהעביר מטבעות שאינם שלו מבצע גניבה על פי חוק.

השאלה שנותרה היא כיצד יתייחסו בתי המשפט למקרים שכאלה. האם הם יאמצו את עקרון השליטה של ביטקוין, או שמא יפעילו את עקרונות חוק הנכסים הקלאסי? התשובה עשויה לעצב מחדש את פני הביטקוין בעידן הקוונטי.