לאורך 25 שנות סיקור ה-FDA, אני יכול לומר בביטחון: מרטי מקארי היה הנציב הגרוע ביותר בתולדות הסוכנות. פרישתו הכפויה ביום שלישי האחרון לא הייתה מקרית, אלא תוצאה של חוסר הבנה עמוק בתפקידו, החלשת הסטנדרטים המקצועיים ופגיעה ביכולתה של הסוכנות לווסת באופן יעיל.

מקארי הביא עמו לתפקיד חוסר הבנה יסודי באופי התפקיד, בתפקידיה של הסוכנות ובצרכיהם של העובדים תחתיו. הוא אפשר ליותר מדי מנהיגים בכירים לעזוב או להיות מודחים, החליש את הסטנדרטים המקצועיים והזניח את צוותי העובדים שהבינו הן את המדע והן את האמנות הפוליטית של הרגולציה. לקראת סיום כהונתו, נראה היה מבודד ומתמקד בהשגת 'ניצחונות' שספק אם היו בעלי ערך ממשי.

עם זאת, אין זה אומר שלא היו לו הישגים כלל. מקארי קידם בהצלחה את השימוש בבינה מלאכותית בפיתוח תרופות, האיץ את תהליכי הבדיקה של תרופות באמצעות הפחתת זמן המתנה לתגובות מצד הבודקים, וזרז את קידומם של ניסויים קליניים. יוזמות אלו היו חיוביות, אך לא פיצו על הכשלים הגדולים יותר בתפקודו.

בין הכשלים הבולטים:

  • פגיעה במורל העובדים: מקארי החליש את הסטנדרטים המקצועיים והזניח את צוותי העובדים המיומנים, מה שהוביל לבריחתם של מומחים רבים.
  • חוסר יכולת לתקשר עם גורמים מקצועיים: הוא התעלם מהמלצותיהם של מומחים בתחום המדע והרגולציה, מה שהוביל להחלטות שגויות ולפגיעה באמון הציבור.
  • התמקדות בניצחונות סמליים: לקראת סיום כהונתו, הוא התמקד בהשגת 'ניצחונות' שוליים במקום לטפל בבעיות המהותיות של הסוכנות.

פרישתו של מקארי מהווה הזדמנות לסוכנות ה-FDA לחזור למסלול הנכון. על הנציב הבא יהיה להתמקד בחיזוק הסטנדרטים המקצועיים, בשיקום מורל העובדים ובחידוש האמון הציבורי בסוכנות.

מקור: STAT News