בשנות ה-70 המוקדמות, הציגו חוקרים מובילים בתחום הנוירופסיכולוגיה, בהם אלכסנדר לוריה הרוסי וקרל פריברם מאוניברסיטת סטנפורד, את המושג 'פונקציות ניהול' (Executive Functions) לתודעה המדעית. הם הגדירו מושג זה כמכלול התנהגויות מורכבות – קשב, מודעות, קבלת החלטות והתנהגות מווסתת – וזיהו את אונת הקדמית במוח (הקורטקס הפרה-פרונטלי) כ'מנהל הראש' האחראי עליהן.

מחקריהם, שהתבססו על ניסויים עם פרימטים ועל מטופלים הסובלים מפגיעות מוחיות ממוקדות, הוכיחו כי תפקודים אלו הם המפתח ליכולת להתמודד עם מידע רב-ערוצי, לנתח אפשרויות ולבחור בפעולה מושכלת במקום בתגובה אימפולסיבית. עם השנים, התרחב המושג וכלל גם יכולות כמו ארגון, תכנון וויסות רגשי.

אך מה קורה כאשר המנכ"ל או המנהל הבכיר – שתפקידו המרכזי הוא לקבל החלטות מורכבות תחת לחץ – מאבד את השליטה על פונקציות ניהול אלו? התופעה, המכונה 'דיסרגולציה ניהולית', עלולה להוביל לטעויות אסטרטגיות, לקבלת החלטות שגויה ואף לסיכון ארגוני משמעותי.

מחקרים עדכניים מצביעים על מספר סימנים מקדימים לאובדן פונקציות ניהוליות בקרב מנהלים: קושי להתרכז במשימות מורכבות, נטייה לקבל החלטות אימפולסיביות, קושי בהתאמת אסטרטגיות למצבים משתנים, ונטייה להתעלם מפרטים קריטיים. במקרים קיצוניים, מדובר בתסמינים הדומים לאלו של פגיעה באונת הקדמית, כגון שינויי אישיות, חוסר יכולת לתכנן לטווח ארוך או קושי בשליטה בדחפים.

אחד האתגרים המרכזיים בזיהוי התופעה הוא העובדה שפגיעה בפונקציות ניהוליות אינה תמיד נראית לעין. מנהלים רבים מפתחים מנגנוני הסתרה – למשל, הסתמכות יתר על צוותים או שימוש באסטרטגיות ניהוליות מיושנות – כדי להסוות את הקושי. עם זאת, כאשר התופעה מחריפה, היא עלולה להוביל למשברים ארגוניים, כגון החלטות אסטרטגיות שגויות, פגיעה במוניטין החברה או אף קריסה כלכלית.

במקרים מסוימים, ניתן לאבחן את התופעה באמצעות בדיקות נוירופסיכולוגיות מתקדמות, הכוללות מטלות הדורשות קשב, זיכרון עבודה ותכנון. טכנולוגיות הדמיה מוחית, כגון MRI תפקודי, מאפשרות אף הן לזהות שינויים בפעילות האונת הקדמית. עם זאת, רוב הארגונים אינם נוקטים בצעדים אלו עד שמתרחשת קריסה משמעותית.

השלכותיה של דיסרגולציה ניהולית אינן מוגבלות לתחום העסקי. מנהיגים פוליטיים, קצינים בכירים ואף אנשי חינוך עלולים להיפגע מתופעה זו, כאשר טעויות בהחלטותיהם משפיעות על אלפי אנשים. לדוגמה, מקרים בהם מנכ"לים לקחו סיכונים מופרזים בעקבות קושי בהערכת סיכונים, או מנהיגים שהחליטו על מדיניות מבלי לקחת בחשבון מידע רלוונטי.

כיצד ניתן לצמצם את הסיכון? מומחים ממליצים על מספר צעדים:

  • בדיקות סדירות: ביצוע הערכות נוירופסיכולוגיות תקופתיות למנהלים בכירים, בדומה לבדיקות רפואיות שגרתיות.
  • תרבות ארגונית פתוחה: יצירת סביבה בה עובדים יכולים לדווח על חששותיהם מבלי לחשוש מתגובות שליליות.
  • גיוון בצוות הניהולי: שילוב מנהלים בעלי רקע מגוון ויכולות שונות כדי לפצות על נקודות תורפה פוטנציאליות.
  • הכשרה והדרכה: פיתוח תוכניות להעצמת יכולות ניהוליות בקרב מנהלים, כולל הכשרה בניהול קונפליקטים וקבלת החלטות תחת לחץ.

בסופו של דבר, היכולת לנהל פונקציות ניהוליות היא המפתח להצלחה בעולם העסקים והמנהיגות. כאשר מנהל מאבד שליטה על יכולות אלו, ההשלכות עלולות להיות הרסניות – הן עבור הארגון והן עבור כלל המעורבים בו. ההבנה כי מדובר בתופעה ניתנת לזיהוי ומניעה היא הצעד הראשון בדרך להגנה מפניה.

מקור: STAT News