מזכיר ההגנה החדש מנהל מלחמת חורמה בעיתונות – וזה פוגע באמינות הפנטגון

בתקופת נשיאותו השנייה של ברק אובמה, כתבי הנאומים של מזכיר ההגנה — ביניהם גם אני — עדיין ישבו במשרד המרווח בפנטגון ששימש בעבר את דונלד רמספלד ואנשיו. הריהוט הנוח, מסכי הטלוויזיה הגדולים והמרחב הנדיב הספיקו גם לקצין בכיר ולצוותו. איש לא התלהב לוותר על המקום.

כאשר קבוצת פקידים בינוניים הופיעה יום אחד ללא הודעה מוקדמת, בדומה ל'בובים' מ'משרד החלומות', מודדים ובודקים את החלל, הבנו כי הסוף קרב. עיתונאי הפנטגון זקוקים ליותר מקום ליד 'בית הנבחרים', שם עונים קצינים בכירים לשאלות העיתונאים. כך נמסר לנו: הכתבים הם בעלי התפקיד החשובים ביותר בפנטגון, ולא הכותבים לנאומי המזכיר.

פיטר הגסט, מזכיר ההגנה הנוכחי, נוקט גישה שונה בתכלית. ימים ספורים לאחר אישור מינויו, הוא פינה את משרדי התקשורת המסורתיים בפנטגון — בהם 'ניו יורק טיימס', NPR, 'פוליטיקו' ו-NBC — והעבירם לכלי תקשורת שתמכו בנשיא דונלד טראמפ. באוקטובר האחרון, נדרשו עיתונאים לחתום על התחייבות לדווח רק על מידע שאושר מראש על ידי הפנטגון. מי שסירב, איבד את אישורי הגישה למוסד. מרבית העיתונאים בחרו לעזוב מרצונם.

הגסט מופיע לעיתים רחוקות — אם כי בשבועות האחרונים תדירותו גברה — בחדר העיתונאים של הפנטגון כדי לענות על שאלות. ההסברים שהוא מספק מעניקים משמעות חדשה למונח 'במה לבריונות'. בשבוע שעבר הוא התחלף בין ציטוטי כתבי קודש לבין השמצות כלפי התקשורת. הוא כינה עיתונאים 'לא פטריוטיים', תיאר את סיקוריהם כ'זרם אינסופי של זבל' שהם 'לא יכולים להתאפק מלשווק', והשווה אותם לפרושים — הסופרים המקראיים שסייעו להסגיר את ישו לרומאים.

הגישה של הגסט כלפי התקשורת מסכנת את המוסד שהוא עומד בראשו. פנטגון שמשתף רק חדשות חיוביות עם הציבור, ומזכיר שמזלזל באופן שיטתי בתקשורת, מאבד הן את ההטיה לטובתו והן מנגנון חשוב לתיקון עצמי. עמדתו של הגסט מסכנת לא רק את האחריות בפנטגון, אלא גם את היעילות והאמינות של אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית, הנדרשים למלא את משימותיהם.

הגסט לא תמיד ראה בתקשורת אויב

הגסט לא תמיד ראה בתקשורת איום. למעשה, בעברו הוא אף עבד בתחום זה כמנחה בתוכנית חדשות. במהלך שירותו כקצין ענייני אזרחים במלחמת עיראק, הוא תיאר במאמר ששלח הביתה את עבודתו של כתב 'וול סטריט ג'ורנל' שהוטמע בפלוגתו למשך שבוע בסאמארה. 'ברובו המאמר היה הוגן', כתב, תוך שהוא מביע חששות לגיטימיים לגבי חשיפת פרטים על איש ממשל עיראקי שעבד עם יחידתו. באותו מכתב, הגסט שיבח את תרומתם של עיראקים להקמת מועצת עיר ועיתון מקומי. הוא אף הזכיר שלט שהתנוסס מעל שולחנו במקום עבודתו באותה תקופה.

אך כיום, הגסט נוקט גישה הפוכה לחלוטין. במקום לשתף פעולה עם התקשורת, הוא מנהל נגדה מלחמת חורמה, תוך שהוא מערער את אמינות הפנטגון ואת יכולתו לתפקד כמוסד שקוף וניתן לפיקוח.