מייקל: הביוגרפיה החדשה של ג'קסון – סרט משעמם ללא עומק או תובנות

סרט ביוגרפי ללא נשמה

הביוגרפיה החדשה על מייקל ג'קסון, 'מייקל', היא אחת החוויות הקולנועיות המשעממות ביותר שנראו לאחרונה. הסרט נראה כאילו נוצר מתוך ניסיון להימנע מכל מה שהופך את ג'קסון לדמות מרתקת: הכישרון העצום, ההתנהגות המוזרה והמחלוקות הרבות. במקום זאת, הוא מציג גרסה מרוככת ונטולת עומק של חייו, כאילו נוצר על ידי רובוט שלא קיבל הוראות ברורות.

הימנעות מכל מחלוקת

אפילו ויקיפדיה, שבדרך כלל מציגה עובדות בצורה נייטרלית, כוללת סעיף בשם 'מחלוקות' בכל עמוד של אישיות מפורסמת. הסרט 'מייקל' נמנע מכל התמודדות עם האתגרים והמחלוקות שהיו חלק בלתי נפרד מקריירת העל של ג'קסון. הוא חלק כמו קרחון, חלקלק כמו משטח הוקי, ונטול כל נקודת מבט או תובנה על אחת הדמויות המרתקות ביותר בתולדות הבידור.

הסרט מתייחס בקצרה ליחסיו המורכבים של ג'קסון עם אביו הקשה והדומיננטי, שבקר את בנו בילדותו וניסה לשלוט בו גם בבגרותו. אך גם סיפור זה נותר שטחי ביותר, ללא התייחסות לעומק האימה וההתעללות שג'קסון עבר לכאורה מצד אביו. הסרט אינו מתיימר להיות מותחן, אך הוא גם לא מצליח להיות משהו אחר – הוא פשוט משעמם כמו ארוחת בית חולים.

מגבלות חוקיות וצנזורה עצמית

הסרט הופק תחת מגבלות רבות שהפכו כל ניסיון ליצור ביוגרפיה אמיתית לבלתי אפשרי. עזבונו של ג'קסון היה מעורב בהפקה, מה שגרם להרכות יתר בהתייחסות לטראומות משפחתו. בנוסף, לאחר סיום הצילומים, הסרט עבר שינויים משמעותיים בעקבות הסכם משפטי שאסר על הצגת חלקים מסוימים בעלילה.

כפי שדווח ב'וול סטריט ג'ורנל', במקור השליש האחרון של הסרט התייחס לתביעה משנת 1993 שהוגשה בשם ילד בן 13 שטען כי ג'קסון התעלל בו. ג'קסון הכחיש את ההאשמות. עזבונו של ג'קסון גילה רק לאחר סיום הצילומים כי ההסכם שהושג עם משפחת התובע אסר על שימוש מסחרי בסיפור. כתוצאה מכך, הסרט עבר שינוי מהותי והתמקד ביחסיו של ג'קסון עם אביו. אך גם סיפור זה עבר 'ניקוי' כה רב עד שנותר חסר משמעות.

המוזיקה נשארת הכוכבת האמיתית

מה שנותר מהסרט הוא בעיקר המוזיקה, ובמיוחד להיטי הענק של ג'קסון משנות ה-80 שהפכו אותו לכוכב עולמי. תקליטיו המוקדמים של ג'קסון הם בלתי ניתנים לערעור, ובמיוחד 'Thriller', שיכול להיחשב לאחד מאלבומי הפופ הטהורים והגדולים בכל הזמנים. האלבום, שהופק על ידי קווינסי ג'ונס, כולל מקצבים אנרגטיים ומשובצים זה בזה, ויוצר יצירת מופת קולית שהוקלטה בתקציב כמעט בלתי מוגבל בתקופה הטובה ביותר של עידן האנלוגי.

אם היה לסרט 'מייקל' ערך כלשהו, הוא היה צריך להיות בהצגתם של שירים אלה לקהלים שלא זכו לשמוע את האלבום במלואו ובזכות קולית מלאה. (אם מעולם לא שמעתם את 'Beat It' ברמקולים איכותיים, אנא עשו זאת.) למרבה הצער, הסרט קובר את המוזיקה בתערובות סראונד-סאונד מודרניות, ומסתיר רגעים מוזיקליים חשובים בדיאלוגים מיותרים. כן, זה נשמע טוב יותר מאוזניות בסיסיות, אך זה עדיין רחוק מלהיות חוויה קולית אותנטית.

מסקנה: הזדמנות שהוחמצה

הסרט 'מייקל' היה צריך להיות הזדמנות להנציח את אחת הדמויות הגדולות ביותר בתולדות המוזיקה. במקום זאת, הוא מציג גרסה מרוחקת ונטולת חיים של ג'קסון, כאילו נוצר על ידי מי שלא רצה להעליב אף אחד. התוצאה היא סרט משעמם, חסר עומק ונטול כל השראה, שמותיר את הצופים עם תחושה של החמצה גדולה.