הוסטון ודאלאס, לצד תשע ערים נוספות בארה"ב, יישאו בהוצאות של מאות מיליוני דולרים כדי לארח את משחקי גביע העולם בכדורגל ביוני ויולי הקרובים. זאת, בעוד ש-FIFA צפויה להרוויח מהאירוע עשרה מיליארד דולר ברווחים. הערים המארחות יממנו הוצאות רבות, כולל אבטחה, שיפוץ אצטדיונים והפעלת פסטיבלי אוהדים, אך יקבלו מעט מאוד תמורה בתמורה.

על פי הסכם החד-צדדי שנחתם בין הערים ל-FIFA עוד בשנת 2017, ערי המארחת לא יקבלו נתח מהכנסות יום המשחקים, כגון ממכירת כרטיסים, מזון, מוצרים נלווים או חניה. בנוסף, האפשרות למכור כרטיסים או סוויטות תמורת חסויות תאגידיות הוגבלה השנה על ידי FIFA. חלק מהסכמי הערים המארחות נותרו חסויים, מה שמעורר חששות בקרב רשויות מקומיות לגבי ההוצאות הצפויות.

אלן רותנברג, חבר בוועדת האירוח של לוס אנג'לס למונדיאל 2026 ויו"ר איגוד הכדורגל האמריקאי במונדיאל 1994, ציין כי ההסכם הנוכחי שונה מהותית מהעבר. בעבר, ערי המארחת קיבלו נתח מהכנסות יום המשחקים, ואיגוד הכדורגל כיסה הוצאות אבטחה וארגון אחרות. "כולם חתמו על הסכם חד-צדדי מאוד, מאוד", אמר רותנברג. "במקרה הטוב, הערים יוצאות ללא הפסדים, אך לא ברור אם הן ירוויחו מהאירוע".

חלק מהערים אף בחרו לפרוש מההצעה בשל ההסכם הנוקשה. שיקגו פרשה במהלך שלב ההצעות, ואילו ערים אחרות, כמו פוקסבורו שבמסצ'וסטס, נאלצו להתמודד עם דרישות כספיות גבוהות. בפברואר האחרון, רשויות פוקסבורו איימו שלא לאשר את האירוע אלא אם FIFA או בעלי הפטריוטס ישלמו מראש 7.8 מיליון דולר עבור הוצאות האבטחה. בסופו של דבר, הוועדה המקומית הסכימה לשלם את הסכום מראש, אך החששות לגבי ההסכם נותרו בעינן.

כעת, כשהאירוע מתקרב, ערים רבות בוחנות מחדש את ההסכמים שלהן. "אני חושב שרבים מסתכלים על המצב הזה וחוששים מההשלכות הכלכליות", אמר גורם מעורב בוועדת האירוח. "הסיכון להפסדים כספיים גבוה מאוד, וזה מטריד מאוד".

מקור: ProPublica