שודדים או מהפכנים? שני אנשי שמאל שמהללים גניבה

גניבה כמחאה: האם השמאל מאבד את הדרך?

החוקים פשוטים: גניבה היא מעשה פסול. ילדים לומדים זאת מגיל צעיר, דרך הוריהם, מורים ודמויות אחרות בחייהם. במקרים נדירים, אנשים עשויים לגנוב כדי לשרוד, ואנו עשויים להבין זאת – אך אין בכך כדי להצדיק את המעשה עצמו. אם תתפסו את ילדיכם גונבים ממתקיה בסופר, תענישו אותם. לא תעודדו אותם על כך שהם פוגעים בעריצות הקפיטליסטית.

הפודקאסט שסחף ביקורת: "העשירים לא משחקים לפי הכללים. אז למה אני צריכה?"

שני אנשי שמאל ידועים, חסן פיקר וג'יה טולנטינו, ספגו ביקורת נוקבת ברשת לאחר שהשתתפו בפודקאסט של הניו יורק טיימס תחת הכותרת הזו. אלא שהכותרת, שנלקחה מציטוט של מנחת הפודקאסט, נדמה כמבקשת להציג את השלושה כנציגי השכבות הנמוכות המוחצות את העשירים. המציאות שונה: שלושתם שייכים למעמד הגבוה והמוצלח.

נאדג'ה שפיגלמן, מנחת הפודקאסט, היא עורכת תרבות בטיימס, סופרת וקריקטוריסטית – בתו של ארט שפיגלמן, יוצר הקומיקס המפורסם מאוס, העוסק בשואה. ג'יה טולנטינו היא סופרת פמיניסטית מצליחה בעלת אמצעים, וחסן פיקר הוא סטרימר מוביל בטוויץ' בעל השקפות שמאל קיצוני, אחיינו של סיינק אוגור מYoung Turks, שהעניק לו את ההזדמנות הראשונה שלו. בקיצור: אף אחד מהם לא זקוק לגניבה כדי לשרוד.

הצהרות שנויות במחלוקת: גניבה כמעשה מהפכני

במהלך הפודקאסט, השלושה לא הסתירו את תמיכתם בגניבה. בין היתר נאמר:

שפיגלמן: האם היית גונבת מהלובר?
פיקר: כן.
טולנטינו: מבחינה לוגיסטית אני לא מסוגלת לעשות את זה, אבל האם הייתי מריעה לכל ידיעה על מישהו שעושה זאת? בהחלט.
פיקר: אני חושב שזה מגניב. צריך לחזור לפשעים מגניבים כאלה: שוד בנקים, גניבת חפצים יקרי ערך. זה הרבה יותר מגניב ממאה אלף מטבעות קריפטו חדשים שאנשים משקיעים בהם.

שפיגלמן: האם היית גונבת מוויל פודס?
טולנטינו: כן. ואני עשיתי זאת במספר הזדמנויות.
טולנטינו: אני מודה: גניבה מחנות גדולה לא נחשבת למעשה מוסרי משמעותי, וגם לא כמחאה או פעולה ישירה. אבל כן גנבתי מוויל פודס כמה פעמים.

פיקר לא מתבדח: על פי השקפתו הפוליטית השמאלנית הקיצונית, גניבה היא מעשה מהנה ומגניב. טולנטינו, לעומתו, נוקטת בגישה מתונה יותר – היא טוענת שגניבה אינה מהווה מחאה משמעותית, אך עדיין מבצעת אותה. פיקר אף הוסיף כי הוא תומך בגניבה מחברות גדולות, שכן לטענתו הן גונבות מעובדיהן הרבה יותר ממה שהן מאבדות ממעשי גניבה בודדים.

האם גניבה יכולה להיות לגיטימית?

הדיון מעלה שאלות קשות: האם גניבה יכולה להיחשב כמחאה פוליטית לגיטימית? האם מעשה פלילי יכול להיות מוצדק כאשר הוא מכוון נגד חברות ענק? או שמא מדובר בהצדקה לא מוסרית למעשי עבריינות, גם כאשר הם מופנים כלפי גורמים בעלי הון?

התומכים בגישה זו טוענים כי גניבה מחברות גדולות היא מעשה סמלי נגד ניצול כלכלי. אך מבקריהם מזהירים: גניבה היא עדיין עבירה פלילית, ואימוץ עמדה כזו עלול להוביל להסלמה של אלימות ולחוסר סדר חברתי. בנוסף, מי שמבצע גניבה – גם אם מטעמים פוליטיים – עלול להיפגע משפטית, גם אם הוא שייך למעמד הגבוה.

סיכום: גבולות המחאה והשלכותיה

הדיון שהתעורר בעקבות הפודקאסט מעיד על מתחים עמוקים בתוך השמאל המודרני: האם מטרות פוליטיות יכולות להצדיק אמצעים בלתי חוקיים? האם גניבה יכולה להיחשב כמחאה לגיטימית, או שמא היא פשוט הצדקה למעשי עבריינות?

ברור כי גניבה אינה פתרון למאבקים חברתיים וכלכליים. היא אינה מחליפה מדיניות ציבורית ראויה, ואינה מהווה תחליף לפעילות פוליטית מאורגנת. עם זאת, השיח שהתעורר מדגיש את הצורך בדיון ער על אי-שוויון כלכלי וחברתי – אך ללא ויתור על ערכי מוסר בסיסיים.