שריפות ענק הופכות אזורים לפגיעים יותר לשיטפונות

מחקר שפורסם ב-Water Resources Research חושף כיצד שריפות ענק מגבירות את סיכוני השיטפונות באזורים שנשרפו ובאזורים שמזרימים אליהם מים. השריפות פוגעות בצמחייה ובתהליכים הידרולוגיים טבעיים, מה שמפחית את יכולת הקרקע לספוג מים ומגביר את הסיכון להצפות. עם התגברות אירועי הגשמים העזים כתוצאה משינויי האקלים, הסיכון לשיטפונות הופך למרכזי יותר עבור קהילות ברחבי ארצות הברית.

שיטת המחקר: השוואה בין סופות לפני ואחרי השריפה

חוקרים מ-Canham ו-Lane השתמשו בנתוני זרימת מים ממערכת המידע הלאומית של הסקר הגאולוגי של ארצות הברית (USGS) ונתוני גשמים ממוצר כיול ה-NOAA כדי לבחון את השפעת השריפות על שבעה אגני ניקוז במערב ארצות הברית. מכיוון שקיימים מעט נתונים על שיטפונות בשנים שלאחר שריפות, החוקרים פיתחו מסגרת השוואה ייחודית: הם זיהו את חמשת זרמי השיא הגבוהים ביותר ב-3 שנים לאחר השריפה בכל אגן ניקוז, והצמידו לכל אירוע כזה סופה דומה שהתרחשה לפני השריפה.

המשתנים ששימשו להשוואה כללו את עונת הסופה, כמות המשקעים האחרונה, עומק המשקעים, משך הסופה ועוצמת השיא שלה.

תוצאות מדאיגות: זרמי שיא גבוהים פי שניים ויותר

החוקרים זיהו 26 אירועי זרמי שיא לאחר שריפות, מתוכם 20 עם סופות השוואה שהתרחשו לפני השריפה. ב-75% מהאירועים הללו, זרמי השיא לאחר השריפה היו גבוהים פי שניים לפחות מאלה שקדמו לה. רוב האירועים התרחשו בשנה הראשונה לאחר השריפה, בעיקר כאשר הסופה התרכזה במעלה האגן, הייתה אחידה בצורתה וכיסתה את כל שטח האגן והאזור שנשרף.

בנוסף, נמצא כי הסופה הראשונה בשנה שלאחר השריפה נוטה יותר לגרום לאירועי זרמי שיא חמורים מהצפוי.

המלצות למחקרי המשך ולהתמודדות עם הסיכון

החוקרים מציעים להעמיק בחקר מאפייני הסופות באזורים שנשרפו, כגון כיוון הסופה והתאוששות האגן. כמו כן, הם ממליצים ליישם שיטות אוטומטיות לניתוח אירועים נוספים כדי לחזק את הממצאים ולסייע בקבלת החלטות בנושא תכנון תשתיות והכנה לאסונות.

ציטוט המחקר

«הבנת האופן שבו שריפות משפיעות על סיכוני שיטפונות היא קריטית לתכנון קהילתי ותשתיות באזורים המועדים לסיכון».

פרטים נוספים

המחקר פורסם ב-Water Resources Research בשנת 2026 תחת הכותרת: «How wildfires worsen flood risk». המחקר נערך על ידי Nathaniel Scharping ונתמך על ידי AGU.

לקריאה נוספת: פורסם ב-Eos