תרופה לפרקינסון עלולה לפגוע בטיפול המוביל למחלה

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Microbiology מגלה כי תרופה נפוצה לטיפול בפרקינסון עלולה להפריע ליעילות הטיפול המוביל במחלה. החוקרים מאוניברסיטת ייל מצאו כי מעכבי COMT, המשמשים להגברת יעילות הלבודופה, משנים את הרכב החיידקים במעי ומקדמים חיידקים המפרקים את התרופה לפני הגעתה למוח.

לבודופה, הטיפול המוביל בפרקינסון, מגביר את רמות הדופמין במוח. עם התקדמות המחלה, מטופלים נדרשים לעיתים לנטילת תרופות נוספות כדי לשלוט בתסמינים. מעכבי COMT הם אחת מהקבוצות הנפוצות ביותר, והם נועדו להגביר את כמות הלבודופה המגיעה למוח על ידי חסימת אנזימים המפרקים אותה.

אך המחקר החדש מגלה כי מעכבי COMT עלולים לגרום לשינויים הרסניים במיקרוביום המעי. הם פוגעים בחיידקים רגישים, ובכך מאפשרים לחיידקים אחרים, כמו Enterococcus faecalis, להתרבות. חיידק זה מכיל אנזים המפרק את הלבודופה ומונע ממנה להגיע למוח.

ממצאי המחקר תומכים במחקרים קודמים שהראו כי מטופלים עם רמות גבוהות של E. faecalis במעי חווים פחות תועלת מהלבודופה.

«גילינו השפעה הפוכה של התרופה שנועדה להגביר את יעילות הלבודופה», אמר אנדרו ורדגאל, מחבר המחקר הראשי. «בעוד שאנו נוטים לחשוב על הכבד כגורם העיקרי לאינטראקציות בין תרופות, אינטראקציה זו מתרחשת למעשה דרך המיקרוביום במעי.»

פרקינסון נגרמת כתוצאה מירידה בייצור הדופמין. הלבודופה היא תרופה הניטלת דרך הפה, נספגת בדם וחוצה את מחסום הדם-מוח, שם היא הופכת לדופמין. «תרופה זו מאפשרת לגוף לקבל דופמין מבחוץ», הסביר ורדגאל. «אך היא חייבת להגיע למוח כדי להשפיע.»

במהלך המחקר גילו החוקרים כי מעכבי COMT בעלי תכונות אנטיבקטריאליות המשנות את המיקרוביום. כאשר הם הורגים חיידקים רגישים במעי, חיידקים אחרים, כמו E. faecalis, מתרבים ומייצרים אנזימים המפרקים את הלבודופה.

«מטופלים רבים נדרשים לנטילת מספר תרופות במקביל», אמר ורדגאל. «בעוד שפרקינסון היא דוגמה אחת, מחקר זה מצביע על הצורך לבחון מחדש את תפקידו של המיקרוביום בתגובה לתרופות מרובות.»

המחקר מצטרף לממצאים הולכים וגדלים המראים כי הבדלים במיקרוביום יכולים להסביר מדוע מטופלים שונים חווים השפעות שונות מאותה תרופה.

«אני מקווה שהמחקר שלנו יהווה צעד ראשון להבנת התופעה בהקשר רחב יותר», אמר ורדגאל.

המחקר נתמך על ידי המכונים הלאומיים לבריאות ואוניברסיטת ייל. התוכן הוא באחריותם הבלעדית של החוקרים ואינו מייצג בהכרח את עמדת המכונים הלאומיים לבריאות.