חבר מושבעים במדינת טקסס קבע לאחרונה פסק דין תקדימי נגד ה-NCAA, בעקבות תביעה שהוגשה על ידי משפחתו של ג'יי.טי. דייויס, שחקן פוטבול לשעבר מאוניברסיטת SMU בשנות ה-50. דייויס נפטר בשנת 2019 כתוצאה ממחלת אלצהיימר, שנגרמה כתוצאה מפגיעות מוחיות חמורות (CTE) במהלך קריירת הספורט שלו.

ה-NCAA פרסמה הודעה רשמית בעקבות ההחלטה:

"אנו מביעים את תנחומינו העמוקים למשפחת דייויס, אך אנו מתנגדים בכבוד לפסק הדין של חבר המושבעים. הראיות שהוצגו התבססו בעיקר על הידע והמדע הקיימים כיום, ולא על מה שהיה ידוע לצדדים בשנות ה-50, כאשר מר דייויס שיחק פוטבול בקולג'."

ה-NCAA הדגישה את מחויבותה לשיפור בטיחות השחקנים בענפי הספורט השונים, תוך שהיא מממנת מחקרים עצמאיים בתחום הפגיעות המוחיות. יחד עם זאת, הארגון הודיע כי ימשיך להגן באופן אגרסיבי בתיקים דומים, לרבות באמצעות הגשת ערעור.

חבר המושבעים קבע פיצויים בסך 30 מיליון דולר בגין נזקים ישירים, וכן 110 מיליון דולר בגין פיצויים עונשיים. עם זאת, חוקי טקסס מגבילים את הפיצויים העונשיים ל-750 אלף דולר בלבד, מה שעורר ביקורת בקרב מומחים המשפטיים.

מדוע הפיצויים העונשיים מוגבלים?

מדינת טקסס, הנשלטת על ידי ממשלה פרו-עסקית, מגבילה פיצויים עונשיים לסכום של 750 אלף דולר, גם במקרים בהם הנתבע הוא תאגיד עשיר. מטרת הפיצויים העונשיים היא להרתיע גופים מלהפר זכויות אדם ולהעניש אותם על התנהלות רשלנית או מכוונת. עם זאת, עבור חברות בעלות משאבים עצומים, סכום זה מהווה לעיתים קרובות רק עלות נוספת ולא גורם מרתיע.

התיק מעלה שאלות נוקבות על יעילות המערכת המשפטית בהתמודדות עם תאגידים בעלי עוצמה כלכלית, ועל הצורך ברפורמה בחוקי הפיצויים במדינות מסוימות.