ביקורת על 'מלאכים נופלים' בברודוויי: רוז ביירן וקלי אוהרה מצילות את המחזה הנדיר של נואל קאוורד

במבחר המחזות הנדירים של נואל קאוורד, 'מלאכים נופלים' אינו 'הצינור'. האחרון היה להיטו הראשון של המחזאי, שעלה בשנת 1924, והתמודד עם נושאים שנויים במחלוקת באותה תקופה: התמכרות לסמים, פריצות נשית וגילוי עריות. 'מלאכים נופלים' עלה שנה לאחר מכן, ובניגוד לקודמו, קאוורד טיפל בנושא המיני בצורה קלה יותר – אך גם פחות מוצלחת.

דמויותיהן של ג'וליה וג'יין ב'מלאכים נופלים' אינן דומות לדמותה של פלורנס מ'הצינור', שהייתה אישה מנוסה שפיתתה גברים צעירים כדי לשמר את נעוריה המתמעטים. ג'וליה וג'יין היו בעלות ניסיון מיני טרום נישואין אחד בלבד. מה שהפך את המחזה למזעזע בעיני הצנזורה הבריטית ב-1925 היה העובדה שהן מדברות על כך בגלוי – אך לא בפני בעליהן – וכן העובדה ששניהן חלקו מאהב צרפתי באותה תקופה באיטליה הליברינית. גם הרעיון שהן שוקלות לחדש את הרומן עם אותו גבר צרפתי, למרות שהן נשואות לגברים אנגלים משעממים שהן אוהבות אך לא באמת מאוהבות בהם, היה נועז באותה תקופה.

'מלאכים נופלים' עלה לראשונה השבוע בתיאטרון טוד היימס של ראונדאבוט בברודוויי. ההפקה החדשה מזכירה את ההחייאה הקודמת של מחזה נדיר של קאוורד: בשנת 1999 עלה 'מחכים בכנפיים' בברודוויי לראשונה, אף על פי שנכתב ארבעה עשורים קודם לכן. הקומדיה, המתרחשת בבית אבות, זכתה לעריכותיו של ג'רמי סמס. גם 'מלאכים נופלים' זכה לעריכה נוספת מאת קלודיה שיר, שהפחיתה את המחזה משלוש מערכות ל-90 דקות ללא הפסקה.

השאלה הגדולה היא: האם מישהו אי פעם יצטרך לערוך מחדש את 'חיי פרטיים' או 'צחוק בהווה'? למרות האורך הלא אופייני לקאוורד של 90 דקות, ההפקה הנוכחית של 'מלאכים נופלים', בבימויו של סקוט אליס, לוקחת כמעט חצי שעה להתחמם לקומדיה אמיתית. כשהכיף מתחיל, רוז ביירן בתפקיד ג'יין וקלי אוהרה בתפקיד ג'וליה לא מצליחות לבדר באמצעות הדיאלוג, אלא דווקא באמצעות ההומור הגופני שלהן. עד כמה? דמיינו את לוסיל בול בפרק המפורסם של 'אני אוהב את לוסי' בו היא שיכורה מהויטמיטאוויגמין. ביירן ואוהרה מוכיחות שהן קומיות גופניות מוכשרות: הן נופלות בצורה דרמטית, מחליקות מהכיסאות אל השטיח המזרחי, נתקעות ברגלי השולחן ואף צוחקות אחת על השנייה. כשהן נהנות, הקהל נהנה איתן. עם זאת, הן לא מהוות צוות קומי מושלם כמו לוסיל בול וויויאן ואנס. לא הוחלט מי תהיה הקומית הראשית ומי המשנית, וקולותיהן החדים והגבוהים מדי גורמים ל-30 הדקות הראשונות להישמע כמו צרחת תזמורת.

הסצנה הארוכה של השכרות היא למעשה מה שנותר מהמערכה השנייה המקורית. כשהן פיכחות, ביירן ואוהרה פחות מצחיקות במערכה השלישית הנותרת, אף על פי שהופעתה המפתיעה של הפאה המשופעת של ביירן מוסיפה מעט הומור.