דיירקטיב 8020: משחק הרפתקאות מדע בדיוני עם פוטנציאל שלא ממומש

החללית קסיופאה, ובה עשרה אסטרונאוטים אמיצים, יצאה למסע בחלל לפני 12 שנות אור במטרה למצוא כוכב חדש. כדור הארץ גוסס, גורל האנושות תלוי בידיכם. אך כאשר חיים חוצניים מאיימים על קיומנו, שאלות מוסריות קשות צצות: מה עושים כשההוראות מצוותות לכם לפעול לפי דיירקטיב 8020?

פתיחה מבטיחה וגרפיקה מרשימה

המשחק דיירקטיב 8020, שיצא במחיר של 49.99 דולר ודורש כ-12 שעות להשגת הסיום הטוב ביותר, מבטיח חוויה חוזרת ומרתקת. כשחקן המעריץ את משחקי Supermassive Games ו-Dark Pictures, ציפיתי למשהו יוצא דופן – במיוחד לאחר החוויה המאכזבת של Casting of Frank Stone. לצערי, גם הפעם התאכזבתי.

המשחק מתחיל בצורה חזקה מאוד: המסך נפתח בסצנה דרמטית בחלל, שם אנו מכירים שני חברי צוות של הקסיופאה – קרטר וסימס (הראשון הוא דמות הניתנת לשליטה). מיד נחשפים לכימיה ביניהם, אך האווירה משתנה במהירות כאשר מטאור גורם נזק מבני לחללית. למרות הנוף המרהיב של החלל, המתח עולה מיידית בשל הבידוד והסכנות המיידיות.

הפוטנציאל הולך לאיבוד באמצע

לאחר פתיחה מלאת מתח ותעלומות, המשחק עובר קפיצה פיזית וזמנית משמעותית. במקום להמשיך לשחק כקרטר, אנו מוצאים את עצמנו בעתיד הקרוב, שם המשחק מאבד בהדרגה את השליטה על המתח והאחיזה שלנו בו. הפרקים הבאים הופכים לקשים יותר ויותר, והאכזבה גוברת. הסיפור, שבתחילה נראה מבטיח, הופך למתיש במהירות, והאכזבה מתעצמת עוד יותר מהציפיות הגבוהות שהיו למשחק.

התגנבות שהופכת למכניקה מייגעת

אחד השינויים המרכזיים במשחק הוא המעבר ממכניקת אינטראקטיביות של סרטי אימה למכניקת התגנבות – ניסיון לשלב בין שני סוגות שונות. בתחילה, הרעיון נשמע מבטיח: שילוב של סרט אינטראקטיבי עם הישרדות אימהית. אך במהרה התברר כי המכניקה הזו הופכת למשעממת ולא מרתיעה.

כל פעם שאויב מופיע על המסך, המשחק מצווה עלינו להתגנב ולעבור אותו בשקט. במקום לחוש לחץ ומתח כתוצאה מאירועי זמן מהיר (QTE) או מכניקות מורכבות כמו ב-Dark Pictures הקודמים (לדוגמה: Don't Move, Don't Breathe), אנו מקבלים את כל הזמן שבעולם להתמודד עם בינה מלאכותית צפויה של אויבים, הנעים במסלולים קבועים וצפויים לחלוטין. במקום לחוש אימה, המשחק הופך לחוזר על עצמו ומשעמם.

דמויות שטחיות וחוסר התפתחות

בנוסף למכניקת המשחק המאכזבת, גם הדמויות עצמן לוקות בחסר. למרות שניתן לראות כימיה מסוימת בין קרטר לסימס בתחילת המשחק, הרושם הכללי של הדמויות נשאר שטחי ולא מפותח. לאורך המשחק, לא מתפתחת מערכת יחסים עמוקה או משמעותית ביניהם, והקשר ביניהם נותר ברמה בסיסית בלבד. חוסר ההתפתחות הזה מקשה על השחקן להתחבר לדמויות ולהשקיע במשחק.

סיכום: עוד אכזבה מ-Supermassive Games?

דיירקטיב 8020 מציע בתחילה חוויה מרתקת עם גרפיקה מרשימה ומסע מלא מתח, אך במהרה מאבד את הדחף והאחיזה שלו. המכניקות החדשות, בעיקר בתחום ההתגנבות, הופכות למשעממות ולא מרתיעות, והדמויות נותרות שטחיות ולא מפותחות. למרות הפוטנציאל הגלום בו, המשחק הופך לחוזר על עצמו ומאכזב, ומצטרף לרשימה הארוכה של כישלונותיה של Supermassive Games בתחום משחקי ההרפתקאות האינטראקטיביים.

"דיירקטיב 8020 הוא עוד דוגמה לכך שגרפיקה מרשימה ומסע מרתק בתחילת המשחק אינם מספיקים כדי להבטיח חוויה מוצלחת. המכניקות החוזרות על עצמן והדמויות השטחיות הופכות אותו למשחק מייגע ולא מרתק."