האם 'המומיה' של לי קרונין הוא בכלל סרט מומיות?

שיחת קולנוע: כששני מבקרי קולנוע מתכנסים לדון בסרט חדש, התוצאות יכולות להיות מפתיעות. הפעם, ג'ייקוב אולר ומוניקה קסטיו מ-A.V. Club מנתחים את 'המומיה' של לי קרונין — סרט שמעמיד בספק את עצם ההגדרה שלו כ'סרט מומיות'.

מה נשאר מהז'אנר?

ג'ייקוב אולר: מוניקה, תמיד שמח לראות אותך כאן ב-A.V. Club. אף שאנחנו נמצאים בניו יורק ובשיקגו, אנחנו עדיין מצליחים לצפות בסרטים חדשים יחד בזמן אמת, מה שמאפשר לנו לדון בהם גם כשאיננו כותבים עליהם. הפעם הגיע תורו של הסרט האימה החדש של לי קרונין, 'המומיה'.

הכותרת עצמה היא כבר בעייתית: ראשית, לי קרונין מוכר בעיקר בזכות סרט אחד שיצא לאחרונה ('Evil Dead Rise'), ושנית — זה לא ממש סרט מומיות. כן, יש בו אלמנטים על-טבעיים בהשראת סם ריימי, אבל רוב הסרט בן 133 הדקות (מדוע הוא ארוך כל כך?) הרגיש כמו גרסה מורחבת לסרט בעלות של Blumhouse על השתלטות שדים. האם גם לך היה הרושם הזה?

חוסר התאמה לציפיות

מוניקה קסטיו: תמיד שמחה לדון בסרטים איתך, ג'ייקוב, גם כשהם גרועים — ו'המומיה' הזה היה גרוע יותר ממה שחששתי. לי קרונין לקח את 'המגרש' והכניס אותו לתוך חליפת מומיה, רק כדי להדביק אותו לזיכיון אחר. למה המומיה משתלטת על גופה של ילדה קטנה? למה תפילות לאל שצץ אלפי שנים אחרי התרבות העתיקה הזו משפיעות עליה? יצאתי מהסרט עם יותר שאלות ממה שהוא כנראה ראוי להן.

אתה צודק לגבי ההשראות מסם ריימי, כולל השימוש במחרוזת תפילה כדי לחקות את סצנת העץ ב-'Evil Dead'. אבל הסרט הזה הרגיש קרוב יותר ל-'The Exorcist II: The Heretic' של ג'ון בורמן — סרט ארוך ומסורבל עם סיפור חוצה תרבויות, אך ללא כל היופי הוויזואלי של בורמן.

המומיה ככיסוי לסרט אימה אחר

ג'ייקוב אולר: הדבר היחיד שמזכיר בסרט את ז'אנר המומיות הוא האוריינטליזציה של המצרים. כל כך הרבה מיתולוגיה, כל כך הרבה דיאלוגים בין השחקנית מאי קלאמאווי, שמגלמת בלשית מקהיר, לבין משפחה מקומית — רק כדי להחליף בסופו של דבר את מגרש השדים באישה מצרית שנסעה בערך שעה וחצי כדי להגיע לשם. הופתעתי עד כמה הסרט הזה דומה ל'מגרש' בסופו של דבר, בעיקר כי הסצנה הפותחת גרמה לי לצפות שאנו נבלה זמן עם מצרים המודרנית.

אני יודע שגם את צפית לאחרונה ב-'The Mummy' המקורי מ-1932 עם בוריס קרלוף — סרט מפתיע בעדינותו וברומנטיות שלו, שגם מציג אפקטי איפור מרשימים יותר מאשר הסרט הזה מ-2026. כן, לעולם לא תתעלו את מבטו של קרלוף, אבל קייטי, הילדה שהופכת למעין מומיה ולאחר מכן רודפת בבית משפחתה, הפכה יותר ויותר ל blob ממוחשב ככל שהסרט התקדם. מה דעתך עליה כמפלצת?

מוניקה קסטיו: מוזר שבסופו של דבר, אחרי כל ההכנות הארוכות, קייטי הופכת למפלצת דיגיטלית חסרת פנים. הסרט מנסה להיות סרט מומיות, סרט השתלטות שדים, ואפילו סרט על מסעות בזמן — אבל בסופו של דבר הוא נותר רק עוד ניסיון כושל לזכות בזיכיון חדש באמצעות גרפיקה ירודה ואפקטים מוגזמים.