האם 'השטן לובשת פראדה 2' הוא הסרט הגדול על עיתונות המילניום?

הסרט 'השטן לובשת פראדה 2' מגיע כשנדרש אזהרת טריגר עבור עיתונאים בני דור המילניום. הקומדיה הקלילה והנוצצת הופכת במהרה לקופסת תכשיטים המציגה את חלומותיה השבורים של דור שלם דרך שקיעתה של עיתונות המגזינים.

הסרט נפתח בטקס פרסים עיתונאי, אחד מאותם אירועים בהם עיתונאים מחלקים פרסים פלסטיק זה לזה על עבודות מוערכות אך לעיתים נדירות נקראות. אנדי סאקס (אנני האת'וויי), הגיבורה הנלהבת והנוירוטית, זוכה בפרס היוקרתי ביותר — אך באותו הרגע מגיעה הודעה לכל הנוכחים: כולם פוטרו במסגרת קיצוצים תקציביים. אנדי נושאת נאום דמעותי על אובדן עבודתה ותעשיית העיתונות כולה, בעוד מירנדה פריסטלי (מריל סטריפ), המעצבת האימתנית והאגדית של מגזין 'ראנוויי', נקלעת לשערורייה בעקבות כתבה פרסומית שנויה במחלוקת על חברת אופנה מהירה מפוקפקת. הבעלים של 'ראנוויי', שחזה בנאומה של אנדי שהופך לוויראלי, מציע לה תפקיד של עורכת כתבות במטרה לשקם את אמינות המגזין מבחינה עיתונאית.

ההתחלה נראית מאולצת מעט, אך במהרה היא מחזירה את אנדי למסלול ההתנגשות עם מירנדה, ומחדשת את הדינמיקה הקטנונית שהפכה את הסרט המקורי להצלחה ענקית. 'השטן לובשת פראדה' המקורי יצא בשנת 2006, לפני עידן הסמארטפונים, לפני קריסת תעשיית ההוצאה לאור, לפני הכל הפך דיגיטלי. צפייה בו כיום דומה למציאת קפסולת זמן: כל פרט משקף את התקופה — הזוגיות של אנדי היא עיתונאית עצמאית מצליחה, חבריה שותים יין וקוסמופוליטנים, ואפילו היא עצמה עונדת טבעת בהונות. המתח העיקרי בסרט הראשון היה ערכי העיתונות: היא רצתה להיות כתבת רצינית, אך למדה שגם לאופנה יש ערך. הסרט השני הופך את הרעיון הזה על פיו. השאלה שהוא מציג היא האם עיתונות ואופנה חשובות עוד היום. התשובה היא כן, אך הסרט מודה בכנות שהן כבר לא מה שהיו פעם.

הסרט הראשון היה פנטזיה קלילה על צעירה המתמודדת עם ההומה וההוללת של ניו יורק הגדולה. הסרט השני עוסק במה שקורה כשהעולם השתנה והחלומות נראים מנופצים. ולא רק אנדי איבדה את מה שהיה לה. מירנדה, שוב בגילומה של מריל סטריפ, הייתה פעם מלכת התחום שלה — התחום שכלל את כל מה שכולם לבשו. עכשיו היא מוקטנת לתפקידים קטנים: תולה את המעיל שלה בעצמה, מנסה להימנע מתלונות על תקינות פוליטית, ומבקשת סליחה מפרסומאים תוך שהיא מסרבת להילחם נגד אנשי הטכנולוגיה והכסף הטעימים ששולטים בגורלה. סטריפ הפכה את מירנדה לטרור מעודן בסרט הראשון, אך עכשיו יש בה משהו חסר אונים, תחושה של תהילת עבר שהולכת ונמוגה בעולם שעבר אותה הלאה.